פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תקג:ב

אבל עט״ז ועב״ח ופר״ח וכ״ה ביש״ש סי׳ י״ו ועא״ר בזה ותבשיל דל״ש ריבוי שבח אסור בב׳ טירחות ה״ה צלי אצל האש בב׳ טירחות אסור עא״ר בשם מהרי״ל ונראה צ״ק י״ל רוצה רוטב טוב שמן ביותר כתבשיל עם בשר דשרי בב׳ טירחות בצריך רק לתבשיל עב״ח ועט״ז ודוקא צלי אצל האש בשפוד וכדומה יודע דבחד טירחא דשרי במים ער״ן הטעם דבשבת מפיש בשיעורא אסור ובי״ט התירה התורה דלא יצמצם ומותר א״נ כל מה דמפיש בשיעורא בחד טירחא וי״ל מ״ה שרי מטעם הואיל ומדרבנן אסור ובחד טירחא התירו דלא מינכרא. ובחידושינו כתבנו מזה. ודין הואיל ומיקלעי אורחים משמע אף בנמנע עד״מ צוה המושל שלא יבואו ממקום אחר כלל וכדומה מ״מ הואיל מיקרי כה״ג רק היכא שמבשל סמוך לערב לא הוי הואיל. עי׳ ביצה י״ז א׳ לכאורה הרישא מיותר אין אופין רק היל״ל ממלא קדירה בשר ונחתום מים אבל אין אופה כו׳ לכאורה י״ל שם אפילו כולל אף צלי ע״ג גחלים וכדומה ות״ק יודה לרשב״א עלוי שרי בבשר רק בלחם חולק ומש״ה אמר אין אופין כל מיני אפיית לחם ובשר ע״ג גחלים בב׳ טירחות אבל קדירה בשר ב׳ טירחות שרי עלוי שמנים אי אין אופין אשה לאפוקי מרשב״א ונחתום אין אופה ולא חיישי׳ למימנע משמחת י״ט עיש״ש י״ו ורש״י שכתב אין אופין פת בכל צלי באפשר ורשב״א בת״ק מתיר לא ח״ג ות״ק אשמעינן הן קטן או גדול בנחתום לא חיישינן דמימנע ואין להאריך ע׳ פסחים ס״ב א׳ והבן: