פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תצח:כא

שחט עט״ז הר״מ ז״ל בספ״ב דה׳ י״ט הי״ח יע״ש היטב ובפ״ג שם ה״א ובמ״מ הכוונה דלא כר״ת יע״ש ועלח״מ שם. והנה חופר וא״צ אלא לעפרה פטור ואסור מדרבנן אף לר״י דמקלמל הוא ער״מ ז״ל פ״א מה״ש הי״ז ובמ״מ שם שאם היה במקום שאין מקלקל חייב להר״מ ז״ל ועיין בהלכות שבת במשאצ״ל. ונתערב דאם אף דיעבד אין היתר בד״נ כ״ז שלא נתקו. וי״ל מה מהני נתקו בי״ט דמ״מ הוי ביה״ש מוקצה מחמת איסור דרבנן החופר גומא כו׳ נמי איתקצי לכולי יומא ואיך התיר אח״כ כנתקו בי״ט לטלטל תו וצ״ע לכאורה. עוד כ׳ הט״ז לתרץ להר״מ דסובר כפירש״י ז״ל מפני הטורח אסור א״כ למה כתב הר״מ ז״ל והמחבר בכוי משום התרת חלבו תיפוק מפני הטורח (עמ״ש באות י״ט) ותירץ דאף דהר״מ ז״ל סובר בתערובות כפירש״י ז״ל מפני הטורח אבל בכוי לא יסבור כרש״י רק התרת חלבו. ונמצא שלשה פירושים בברייתא דר״ז לא כוי בלבד אלא ה״ה אם נתערב דאסור לרש״י טעם שוה בפניהם כפשטא משום טורח וחולק אמ״ד כוי התרת חלבו וכמ״ש באות י״ט ואע״ג דהתירו דרבנן גומא דיעבד בכיסוי כבסי״ד כוי ותערובות דיש א׳ שאין בו כיסוי לא התירו אף טורח ולהטור ג״כ טעם פניהם כוי ותערובות שוין מצד איסור דבכוי אמרו התרת חלבו ולהר״מ ז״ל כוי התרת חלבו ותערובות מפני הטורח ומ״ש לענין ב׳ דקירות ע׳ אות י״ב ומ״ש לענין כיסוי מקצת דמו עמ״א וא״ר ואי״ה שם יבואר: