פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תפט:ב

ומצוה עט״ז מנחות ס״ה ב׳ עמ״א ואי״ה שם יבואר עא״ר א׳ וי״ל וספרתם משמע כל ישראל ולכם שא״י בשמיעה מהש״ץ משא״כ ביובל כתיב וספרת לך אבית דין גם ביובל קיי״ל דאף ב״ד אין מצוה לספור. הפר״ח ס״ח הביא שאלה מי ששכח יום א׳ לספור אי רשאי להיות ש״ץ ולספור בברכה להוציא אחרים ויוצא גם הוא העלה דאין יכול דאין מחויב בדבר וראיה ממגילה בן עיר אין מוציא בן כרך וכ״כ בתרפ״ח ותרפ״ט יע״ש אבל ישמע הברכה מאחר ויכוין לצאת בברכתו יע״ש. והנה הא ודאי אע״ג דבר מצות הוא כל שאין מחויב באותה מצוה אין מוציא אחרים י״ח ול״ת מטעם ערבות מוציא ודוקא חש״ו ל״ש גבייהו ערבות דהא בסי׳ תקפ״ט ס״ב חרש המדבר ואין שומע אע״ג דבר מצוה הוא אין מוציא אחרים בשופר י״ח עב״י שם ועיין ר״ה כ״ט א׳ ועיין ברא״ש ברכות ך׳ ב׳ הקשה אי נשים בהמ״ז דרבנן אין מוציאה אנשים י״ח ומ״ש מאכל כזית דמוציא אחרים ותי׳ התם מטעם ערבות ואשה לאו בכלל ערבות ותיפוק ליה דא״נ אשה בכלל ערבות אין מחויבת בהמ״ז מ״ה ל״ש גבה ערבות וי״ל דה״נ קאמר דל״ש גבה ערבות דאין מחויבת במצוה זו ואה״נ נשים בקידוש היום ד״ת מוציאה אנשים בקידוש דשייכים ערבות ופ׳ נצבים ערש״י שם וא״נ ה״ה איש לאשה אע״פ שיצא מוציא דישנן בכלל ערבות ועמ״ש בסי׳ רע׳א ס״ב ורע״ג ובשאר דוכתי כתבנו מזה ובפתיחה כוללת גם גדול לקטן בר חינוך י״ל אם יצא אין מוציאם דל״ש ערבות ושאני קידוש ובהמ״ז דתקינו רבנן להוציא בניו ובני ביתו אע״פ שיצא דסמוכים עליו או מחויב מיקרי דעליו לחנכם ואה״נ אשה כה״ג דאין מחויבת לחנך בנה עסי׳ שמ״ג מ״א א׳:

ומיהו י״ל דל״ד לבן עיר שאין מוציא לבן כרך שאין מחויב מקרי משא״כ זה מחויב היה אלא שלא ספר ליל א׳ מ״מ מחויב מקרי במצוה הוי. גם הוי ס״ס שמא הלכה דילג ליל א׳ סופר ומחויב ואת״ל אין מחויב שמא הלכה כרש״י דבן עיר מוציא לבן כרך ועמ״א סי׳ תצ״ג אות וי״ו דהטור ברמזים תפס עיקר תי׳ הא׳ של הרא״ש וכפירש״י ז״ל דבן עיר מוציא לבן כרך ובס״ס מברך שכיר כמ״ש הפר״ח גופא בכאן אם ספק אם דילג סופר בברכה. וי״ל שם פלוגתא דרבוותא הוי משם א׳ וגם אפשר רש״י יודה דאין מוציא וקולא שהקילו בכפרים יע״ש. וע׳ בשבע שיטות להרשב״א ז״ל יבמות י״ד א׳ והנה ודאי אם יש א׳ לשמוע ממנו הברכה ודאי יעשה כמ״ש הפר״ח. ואם אין כו׳ ויש לו בן קטן הגיע לחינוך ויכול לברך כו׳ עסי׳ קפ״ו במ״א אם הרי דרבנן מוציא לחד דרבנן. ואם אביו מקרי׳ לבנו קטן שהגיע לחינוך מלה במלה כה״ג יש לומר שפיר דמי כמו קטן ואשה מקרין לגדול מלה במלה והבן:

עוד אבאר לך מ״ש הפר״ח ראיה מקידוש וחזרת התפלה שתקנה לא זזה ממקומה עיין סי׳ ו׳ בט״ז ה׳ ומ״א ז׳ אי הש״ץ מברך ענ״י שנית יע״ש ול״ד לתפלה וקידוש שתקנה קבועה היה לא זזה ממקומה משא״כ לעשות איזו תקנה מנלן. גם בסי׳ קכ״ד כתב הטור סתם חוזר התפלה וברס״ט כתב שאין לקדש עתה בבית הכנסת וברס״ח ברכה מעין שבע יע״ש ועב״י שם משמע דאין לחלק ביניהם ולהטור י״ל בקכ״ד משום קדושה ולהמחבר קשה ואין להאריך ואי״ה בסעיף ז׳ וח׳ אבאר עוד: