פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תפ:א

הלל עט״ז ועמ״א ב׳ דיש שותין כוס ד׳ אחר כי לו נאה. מ״ש המחבר כ״ו כל״ח ע׳ פרישה י״א נגד השם ב״ה ובפסחים קי״א בגמרא מבואר נגד כ״ו דורות. עח״י אות ב׳ אבל שלא נהג אבילות קודם י״ט אפ״ה אומר הלל ופשוט הוא עשו״ת מור״ם מלובלין ז״ל סי׳ ע״ג אונן בלילה א׳ או ליל ב׳ ישמע הגדה מאחר ומצה ומרור יאכל ויברך ועמ״א תקמ״א אות ח׳ הביאו בקיצור יע״ש. ומשמע דאוכל בשר ושותה יין בלילה וישתה ד׳ כוסות וביום יע״ש. ועי״ד שמ״א וסי׳ תי״ו לחזור הפרשה שהוא חייב שרי ומ״מ י״ל בין הגדה אבל אי ליכא אחר פשיטא שיאמר הגדה בעצמו דהוי מ״ע מ״ה כמ״ש הר״מ ז״ל פ״ז ה״א ממצה ועמ״ש בתע״ט במ״א ואי״ה בתפ״ה יבואר עוד. ויראה שא״צ לדלוג המדרשים ואומר כולו כמו איזהו מקומן ומשמע שם דוקא בליל י״ט אונן חייב במצות הא בחול אונן פטור ממצות אף בלילה ועי״ד שמ״א אונן במ״ש אין מבדיל ולא מתפלל ולקמן תרצ״ז אונן בפורים חייב במגילה בלילה וצ״ל דוקא פורים וי״ט הא בחיל אונן פטור אף בלילה ומ״ש הט״ז בי״ד שמ״א שאין דרך לקבור בלילה ה״פ בי״ט כל שאין מחשיך על התחום או שאין מתעסק בצרכי קבורה אין לו דין אנינות כמ״ש מהר״ם לובלין ז״ל וע׳ ש״ך שם ט׳ וע׳ א״ר ע״א והנה אונן בשמיני של פסח שנתחמץ לו מאיליו ונשאר לאחר הפסח דבאינש דעלמא אסור עסי׳ תמ״ח אונן י״ל הואיל ופטור מכל מצות או מדרבנן או מ״ה כל שעוסק ממש בצרכי קבורה דעוסק במצוה פטור ממצוה ע׳ פ׳ מי שמתו וסימן ע״א והיינו עשין ולאוין שהם בשוא״ת פטור מהם הא לעבור בקום ועשה ח״ו אונן ישראל ככל ישראל ועשו״ת ח״צ ז״ל סי׳ א׳ ביבם אונן (מ״ש שם דמ״ה שרי לא נאסרה שעה ואף אי עוסק בצרכי קבורה די״ל מ״ה פטור עוסק במצוה מ״מ אי בעי מניח מצוה זו מייבם אותה יע״ש) וא״כ ל״מ בשמיני י״ל דשרי אחר הפסח אף בשביעי והיה אנוס שא״א לקבור עד שמיני וכדומה אי אכלו עכו״ם רשאי ליקח דמים ממנו דחמץ שעבר הפסח קנסא וכה״ג לא קנסו ול״ד להניחו שוגג או אנוס דאסור מטעם הערמה וכדומה משא״כ כה״ג דלא עבר כלל אעשה ול״ת דב״י כיון שהוא בשוא״ת מה לי עשה או לאו. ומיהו אם היה יכול לבטל מקמי דתחמיץ י״ל דעבר ב״י דלא פטרו אותו לעשות מצוה אלא מפני כבודו של מת ע׳ ר״פ מי שמתו ועוסק פטור מעשיית מצוה משא״כ ביטול בלב וע׳ מ״ש הרא״ש ריש מי שמתו פ״א היה רבינו יהודה אונן אמרו תלמידיו נבדיל לפניך אמר שאין לענות אמן משמע הא לא״ה לשמוע וכוין שרי. ה״ה כאן. ומ״ש שם שאין רשאי לענות אמן אף דיעבד יוצא בלא ענית אמן מחמיר היה על עצמו ועדיין צ״ע: