פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תסח:ב

וכן עט״ז ועפר״ח ובאה״ע סי׳ ה׳ סי״ד כל האיסורין אסור אמירה לעכו״ם אף דלאו שבת וי״ט וחה״מ ובי״ד רצ״ז ובש״ך אות ד׳ צ״ל דוקא איסור לאו הא איסור עשה שרי אמירה לעכו״ם בשאר איסורין משא״כ יו״ט ושבת וחה״מ אף בדרבנן אסור שבות דשבות ע״י עכו״ם אם לא במקום מצוה ועיין ש״ז ס״ה ותקמ״ג ס״א ומ״א שם וע״פ אף למ״ד בזמן המקדש מ״ה אסור דיחיד המביא קרבן י״ט שלו רק עשה הוי לא לאו. ועשו״ת מ״ע מפאנו לענין חש״מ אי יש בו לאו או עשה גבי הנחת תפילין סי׳ ק״ח ועסי׳ תק״ל במ״א ואי״ה שם יבואר וקשה משכ״ח א׳ דאוסר שם בהוצאת השן כניקף במכות ואמאי מתיר כאן להסתפר ע״י עכו״ם וליטול צפרנים. ובא״ר ד׳ וא״ז התיר אם שכח ליטול קודם חצות ליטול אחר חצות וצ״ע ואפשר אף האידנא לאחר חצות מ״ה אסור לטעם ק״פ דבר שבמנין כו׳ כביצה מקרא משמע מ״ה הוא וצ״ע:

נשאלתי א׳ היה לו עופות שקורין קאפהינ״ר הולכין בגינה ומתירא שלא יפרחו לחוץ אי שרי לקוץ עצם קטן בכנפים שלא יפריחו או לאו והשבתי ע״י עצמו יראה לאסור דצער ב״ח במקום שאין צורך גדול אסור עי״ד סי׳ כ״ג ס״ו וסי׳ כ״ד אות ח׳ בש״ך שם וע״י עכו״ם הנה אם צער ב״ח דרבנן י״ל אמירה בדרבנן בשבות דשבות בשאר איסורין י״ל דשרי חוץ בשבת וי״ט וחה״מ כמש״ל ועפר״ח ואם צער ב״ח ד״ת אסור וע׳ ח״מ סי׳ רע״ב ס״ט משמע צב״ח דרבנן ועסמ״ע אות ט״ו ועכ״מ פי״ג מה׳ רוצח ושמירות נפש וא״כ אי הוי ד״ת אסור וא״ל דהוי ס״ס שמא בשאר איסורין אמירה לעכו״ם שרי ושמא צב״ח דרבנן הנה המ״ל פי״ג משכירות ה״ג ובסמ״ע ח״מ בל״ח אות י״ב דבעיין בהשוכר הפועלים לא איפשטא יע״ש ומיהו י״ל אף אי צב״ח ד״ת ולית ביה לאו כ״א עשה כמו ע״פ לאחר חצות מותר ע״י עכו״ם וכאמור ועא״ר ד׳ ומ״א ג׳ ואי״ה שם יבואר עוד: