פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תסה:ג

ויתן עט״ז משמע דעתו אפילו נמצא חטים בתוכן שרי דמי פירות אע״ג דיבשל העוף אח״כ כבר נתבטל בעודו היתר בעוף קודם החימוץ. ומ״ש שאין לחוש שמא כבר חמוצה החטה דלא מחזקינן איסורא כ״ה ודאי ועשו״ת צ״צ קכ״ב ולעיל תס״ב חטה בדבש שרי ולא חיישינן שמא היתה חמוצה כבר. אבל חטה מחומצת והבהבו משמע דעתו לאסור וכמ״ש המ״א ה׳ אבל בא״ר אות ד׳ דעתו להתיר אפילו בלא קליפה כיון דאין נוגע בו רק ריח חמץ יע״ש ובה״מ י״ל בזה דע״י קליפה עכ״פ יש להתיר כבסימן תס״ז במ״א ל״ז בזפק כה״ג ואי״ה שם יבואר עוד. והנה י״ל בין הבהוב דכאן שהעשן העולה מחמץ כחמץ דמי וז״ש המ״א ה׳ עי״ד צ״ב ס״ח שהזיעה עולה וכמ״ש בתמ״ז בשר יבש שהיה עולה עשן מאל״ץ דאסור ועמ״א בתנ״א למ״ד ומ״ש שם ומש״ה יש לאסור כל העוף בנמצא חטה מחומצת משא״כ בזפת דנימא דהאש פועל שמפליט החסה להעוף לא אמרינן ועסי׳ תס״ז במ״א ל״ז וט״ז כ״א ואי״ה שם יבואר בזה. ודעת הפר״ח בתס״ז שם משמע לאסור כשידוע שיש חטה מחומצת יע״ש בזה: