פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תסא:ד

אוסרים עט״ז הנה משמע דבר הבלוע א״י בלא רוטב ואפילו קליפה לא בעי ובשו״ת רש״ל סי׳ נ״ז כתב דכל בשאר איסורין קליפה ה״ה כו׳ א״כ י״ל דקאי אענין אחר ועסי׳ תמ״ז ס״א ומיהו שם סיים דאפ״ה בעי קליפה והיינו בנושכת ונדבק בה ומש״ה בעינן קליפה ממצה דכשירה הא נוגעת ל״צ קליפה ועי״ד ק״ה בט״ז אות י״ד:

והנה מצה שנתחמצה בתנור חמץ גמור צריך אותו מקום בתנור הכשר ליבון עח״י אות י״ד והשאר א״צ ואם ספק שא״י מקומו איה לכאורה אף בקרקע יבש ביבש חד בתרי בטל ועי״ד ק״י בחניות קבוע ודברי ס׳ הכריתות בהא דנחל איתן ומשנה בתרומות ערוגה בין ערוגות ובפריי שם הארכנו ואם אפו כך ונתערבו המצות י״ל חד בתרי בטל דאין איסורו מחמת עצמו עסי׳ תמ״ז. ושם מבואר אי יש לחלק בין קודם פסח או תוך הפסח ובמצה נפוחה וכפולה התנור א״צ הכשר והמרדה ג״כ בדיעבד דמי ח״י אות י״ז ותנ״א אות נ״ד ועמ״א תנ״א אות ל״ז עמ״ש שם:

עוד בהכשר התנור לכתחלה יש להכשירו קודם י״ט מטעם דראוי להסיק ב״פ ודיעבד או שבת ע״פ ואין לו בנקל לאפות חלה וצאלינ״ט במקום אחר כדיעבד דמי ומכשירו בי״ט בהיסק א׳ כמ״ש בח״י הביאותיו במ״א. ודע דבק״ט ס״ה דאין מלבנין ומגעילין בי״ט ותנור אין נראה כמכשיר כמ״ש במ״א ואף נט״ל דרבנן אין מגעילין ומכשירין בי״ט שאני שפוד דהוי רק מנהגא ע״ש במ״א י״ב ול״ד לולד הטומאה דראוי בימי טומאתו עסי׳ שכ״ד. ואמנם כלי הנאסר מריחא או שהיה בו תבשיל הנאסר מריחא ואב״י ומשהו או כלי שני ואב״י ומשהו עמ״א תמ״ז מ״א דאפי׳ במקום שנהגו לאסור אב״י בהצטרף עוד קולות הבו דלא להוסיף ושרי יע״ש ולפ״ז אשכחנא פתרי להגעיל כלי בי״ט פסח עצמו עיין סי׳ תנ״ב ס״א בהג״ה ואף בי״ט דלאו תיקון מעליא דנט״ל רק מנהגא וכן ריחא יש מקילין ודמיא לשפוד בתק״ט ונט״ל היינו מקדירה זו קיבל טעם פגום מכלי חמץ אב״י בכלי שני או כדומה הבן: