פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תסא:ב

אם עט״ז עיין רי״ף ור״מ ז״ל פ״ו ה״ו מחו״מ הטעם דבישול מבטל טעם מצה ופסחים מ״א א׳ קאמר לר׳ יוסי הטעם דבישול מבטל האפייה ולאו לחם הוי ע״ש תוס׳ ד״ה אבל זה למאי דס״ד אבל לדידן דקיי״ל שלקות במלתייהו קיימא ומברך בפה״א ע״כ הטעם דלית טעם מצה וכדמסיק בברכות ל״ח ב׳ ועפר״ח כאן. ומ״ש הט״ז לחלק בין בלע מצה כ״כ הלבוש וראוי לבילה בעינן משא״כ מרור בעינן זכר לוימררו חייהם שיטעום טעם מר בפיו. ויש לי הרהורי דברים במ״ש הרשב״א ז״ל בברכות ל״ח ב׳ דר״מ ור״י מודים דטעם מצה בעינן דמודה ר״מ במרור כבוש ושלוק שא״י אלא דר״מ סובר בישול אין מבטל טעם מצה וקצת קשה שיפלגו במציאות ולמ״ש הב״ח והט״ז ז״ל י״ל מרור שאני וכאמור. גם מ״ש בכריכה דחושש שמא יבטל מרור למצה י״ל דהוי כמו אין ראוי לבילה ועיין פ״י שם ועיין לח״מ פ״ח ה״ח מה׳ ק״פ ולפי מה שהתבאר במסקנא דברכות דרבי יוסי סובר בישול אין מבטל אפייה רק טעם מצה בעינן וא״כ רבנן דפליגי אדרבי כר׳ יוסי ס״ל ובשל מבושל איצטריך דלוקה בצולהו ואח״כ בשלו ועב״ח בק״פ דנפיש טעמו אי בישול מבטל הצלייה וביין מותר משמע דאין מבטל טעם מצה ועמ״א אות ז׳:

אם טחנו מצה יי״ח בפירורין בלילה ראשונה עסי׳ קס״ח סעיף י׳ ופירורין שאין כזית דלית תוריחא דנהמא שנתלבנו המים או במשקה נבוע אין יי״ח יע״ש במ״א למ״ד וט״ז ט״ו וכללא הוא כל שאין מברכין המוציא ובהמ״ז אין יי״ח ער״מ ז״ל פ״ו ה״ז מחו״מ ואי״ה בתע״ה ותפ״ב יבואר עוד:

שאלה קמח הקלוי בתנור ואח״כ לש עם מים ואפה בתנור אי יי״ח בפסח. עמ״א תע״א אות ה׳ ועיין מ״מ פ״ו מחו״מ ה״ה ובלח״מ שם מי פירות לבד אי מקרי בא לידי חימוץ ולהמ״א עם מים קאמר יע״ש וא״כ קמח הקלוי בתנור מקודם לא בא לידי חימוץ אח״כ ולא מהני מה דהוי ממין הבא לידי חימוץ ועסי׳ תנ״ד. ומיהו לחם עוני לא נשתנה טעמו בכך. ועב״י כאן קמח קלוי שרי לבשל ורי״ו אוסר יע״ש ועפר״ח כאן ואי״ה בתס״ג ס״ג יבואר בזה וכאן אין להאריך: