פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תס:א

אין עט״ז ועשו״ת הרשב״א ז״ל סימן כ״ו ותקצ״ג כתב צריך לדעת כי המצה צריך שימור למר מעידן קצירה ולמר מלישה והביא אהא דחש״ו וגם כתב בפירוש שימור לשם מצה בין שימור דקצירה ולישה למר ולמר הרי בפירוש שאין חילוק ולמ״ד מעידן קצירה כל עשייה צריך לשמה דוקא ובפסחים מ׳ א׳ אמר רבא הפיכו לשם מצוה משמע דכל שימור לשמה בעינן ועיין ברי״ף עשה כלומר הזהרו שלא יבא בהם מים משמע כט״ז דאף למ״ד שימור מעידן קצירה בעינן מ״מ א״צ שיעשה לשם מצת מצוה דוקא כ״א מלישה ואילך אבל קודם לכן די בעכו״ם וישראל רואהו שלא בא לידי חימוץ ומלישה ואילך שעוסק בגוף המצוה בעינן לשמה וצ״ע קצת לחלק ביניהם ועא״ר אות א׳ ודאי אם אפשר יקצרו ישראלים לשמה וכל עשייה הן טחינה וכדומה הנזהרים במצה שמורה. ומ״ש קטן בר דעת עא״ר ועח״י משמע דבעי יג״ש וב״ש דוקא יע״ש ומשמע אף הניקור לכתחלה יהיה בגדולים ב״י דוקא. ואם שימור לשם מצה ד״ת או דרבנן בב״ח משמע דאיסור דרבנן וער״מ פ״ה מחו״מ ה״ח ט׳ הביאו הח״י אות ב׳ והפר״ח כתב דשימור לשם מצה מ״ה הוא וכ״מ בהרשב״א ז״ל כ״ו ותקצ״ג ולבוש סי׳ תנ״ד יע״ש ובהר״מ ז״ל אין הכרע שכ״כ לדגן שלא נתבקע שמ״ה אוסר דאין חימוץ וחז״ל אסרו דבעי שימור גמור ואי״ה בתס״ז יבואר עוד. ולפ״ז אין לסמוך לכתחלה לומר מסתמא יש להם יג״ש וכ״ש עד שיהיו גדולים בשנים עסי׳ נ״ה במ״א אות ז׳ וקצ״ט ז׳. ומ״ש הח״י דמש״ה לא אכל דהעמידו דבריהם קשה אין כאן איסור דחשש חימוץ רק שא״י י״ח לי״א א״כ אמאי לא אכל ולא יברך כי ברכות אין מעכבות וליל ב׳ שוה לליל א׳ שכל הלכותיו שוה ובציקות של עכו״ם ממלא כריסו ואוכל כזית מצה באחרונה עיין לבוש תנ״ד כשנילושו בפני ישראל וניכר שאין חשש חימוץ ואפילו ישראל עומד מרחוק כ״ש כה״ג והך לשמה יראה דיוצא בפה עיין אה״ע ומיהו יראה דיעבד אפי׳ בחישב סגי וסתמא דמצה לשמה משא״כ טחינה וקצירה סתמא לאו לשמה וצ״ע. ופת עכו״ם עי״ד קי״ב בזה:

ומי שיש לו כזית מצומצם בליל א׳ שלא ניטל חלה מעיסה איך יעשה יאכל כך א״י י״ח אף טבל דרבנן ול״ש אוכל ואח״כ מפריש ממ״א עי״ד שכ״ג יפריש חלה ויבטל בכזית זה ברוב ויקיים מ״ע ד״ת עש״ך שם אות י״ד ובנילוש מעי״ט דאסור להפריש בי״ט עסי׳ תק״ו י״ל דהעמידו דבריהם עסי׳ תמ״ו וצ״ע ודוקא נילוש בי״ט כה״ג ואי״ה בתע״ה יבואר עוד:

והנה אם נאמר דמ״ה בעינן שימור מלישה ועכו״ם וחש״ו בפני ישראל עע״ג דיעבד יש לסמוך ארבינו האי והרא״ש והרי״ף כה״ג וההיא דבציקית פסחים מ׳ בלבד שיאכל כזית מצה באחרונה מיירי באין מזהירו כו׳ א״כ באין לו אחרת יש לסמוך ע״ז ואפשר יברך דהוי ס״ס שמא הלכה כרבינו האי ושמא שימור רק מדרבנן וכל פסולי דרבנן בשעת הדחק אוקמיה אד״ת עסי׳ תרכ״ט במ״א אות כ״ב ובפתיחה להלכות ברכות כתבנו מזה אי פסול דרבנן בעת הדחק מברכין ואי בס״ס מברכין. ואי לשה עכו״ם וחש״ו ואין ישראל עע״ג רק מרחוק להב״ח דמדרבנן יאכל בליל א׳ ונראה דיאכל בלא ברכה ואף בלשה הני ועע״ג צ״ע אי יברך וכדאמרן עמ״ש בתרמ״ד סוכה ישינה ט״ו ט״ו מחג המצות לרבה ור״י בחלות תודה ובירושלמי לשיטתיה יע״ש והבן: