פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב מו:ב

אוזר עט״ז ועב״ח ופרישה ולבוש כל שישראל ועכו״ם שוין אלא שיש הפרש ביניהם מזכיר ישראל בברכה ובאזור שזה כוונה לשמים וזה לגבורה כמ״ש אזור כגבר חלציך ולכן אומרים בגבורה כלומר אעפ״י שאין כוונתינו לכך (וגם התורה מתיש כח) אתה ה׳ בחסד נותן לנו גבורה וכן בכובע זה מפני השרב ואנו לש״ש בתפארה כמ״ש והיית עטרת תפארת וענ״י אעפ״י שעכו״ם ג״כ משום נקיות ואנו משום קדושה כיון שאומר אקב״ו א״צ להזכיר ישראל ועיין סימן ד׳ במ״א אות י״ג דלר״ר א״צ ברכה כ״א רק לקדושה ככהן כו׳ וא״כ די בפ״א כעכו״ם משא״כ אי לר״ר צריך ברכה אין שוין דעכו״ם בחד זימנא וישראל ג״פ בהפסק כמבואר:

כתב הפר״ח המשכים קודם הבוקר לתיקון חצות יניח אלקי נשמה עד הבוקר וברכת התורה והגומל (הוא המעביר שינה) יאמר מיד ויחזיר ויאמר בבוקר שנית וכ״כ בסימן מ״ז סי״ג וסיום שאר ברכות יניח עד הבוקר. הנה מ״ש אלקי נשמה מר״מ פ״ך מה׳ תפלה ה״ג אין ראיה דכשהוא במטה ומתער ודעתו לרדם אין מברך אבל כשעומד לתיקון חצות אמאי לא יברך א״נ ואפשר דצריך נמי לברך שנית כשיקיץ בע״ה ומ״ש בסי׳ מ״ז כל הברכות יניחם עד ע״ה א״י למה רק חוץ הנותן לשכוי ועמ״א שם אות י״ג ופר״ח שם שהיה נוהג לומר הנותן לשכוי לאחר חצות ואי״ה במ״א יבואר לענין ברכת החורה אם שינת לילה הוי הפסק: