פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תנב:ד

עד עט״ז תק״ח (ט״ס תכ״ט) ועמ״א שם אות י״א אם נאסר בי״ט משמע דשרי להגעיל דמכשירין שא״א לעשות מעי״ט נ״מ בי״ט עצמו דאין להגעיל כי נט״ל ומשהו אסור בפסח והיתרא דטרידי או שהמים אין פולטין ברותחין לא קיי״ל כן ובמ״א הקשינו עמ״ב בתה״ד הובא בתמ״ז ס״י. דהא מוכח כן מהרשב״א ז״ל. והנה ליבון קל המוזכר בתנ״א דהוי כהגעלה ועדיף מינה מ״מ אין שורף בפנים כ״א מפליט י״ל דאסור בפסח אם בלע הטרפי״ד חמץ ע״י משקה או בחה״מ דאפשר דחוזר ובולע ואב״י לא מהני בפסח לדידן. ועסי׳ תס״ז בט״ז אות י״ז בתרי משהו רוצה להקל והסכימו קצת מהאחרונים עמו א״כ לכאורה כלי שנאסר במשהו בפסח בדיעבד מגעילו במים י״ל אם בשלו בכלי פסח י״ל בה״מ דלמאי ניחוש לה דאי חוזר ובולע תו הוי תרי משהו אמנם ז״א חדא דבלח ל״ש תרי משהו וכמ״ש בפריי לי״ד צ״ב אות י״ו בט״ז פשיטא דאסור דיעבד וגם למ״ש הא״ר וא״ז בתמ״ז א׳ דדוקא מחתיכה אין כח במשהו להתפשט לצאת הא מכלי יוצא ותדע דאל״כ כלי הנאסר במשהו לא תועיל לו הגעלה ומבואר ההיפך א״כ אף דיעבד אסור התבשיל שבישל בו שלא סומכין כלל אהיתר דטרידי או שאין המים פולטין לדידן. וכלי שנאסר מריח ומשהו ונט״ל או יבש ביבש חד בב׳ ונבלע בא׳ בקדירה י״ל תלת קולי למאי ניחוש לה אם נבלע ממים לכלי בפסח עמ״א תמ״ז אות מ״א מ״מ אין להגעיל בפסח שלא לחלק ודיעבד אין אוסר: