פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תנב:ב

אם עט״ז קודם בואי לבאר דברי המחבר והט״ז ראיתי לדבר קצת בענין הגעלה:

ראשונה צריך לחקור הגעלה זו מה פעולתה. כי הנה יש לנו ד׳ דרכים. א׳ להגעיל כלי שאב״י ע״י גדנפא. או ביורה כשרה או אביי דא״נ בלע הכלי אחר שפלט הוי ליה נט״ל ושרי והרווחנו דמתחלה בלוע היה מטעם מושבח מעיקרא גזירה אטו ב״י משא״כ עתה קיבל טעם פגום לכתחלה ער״ן ושאר פוסקים והפר״ח הביאם ומדברי הרא״ש בפסחים למ״ד יראה דהוי כנ״ט בר נ״ט דהטעם הפגום למים וממים לכלי ועדיין היתר וכ״פ בתשובה כלל י״ד וידמה דהתחלה במים ומשם לכלי הא טעם א׳ בכלי ונפגם עדיין אין היתר דפגם זה לא הגיע שנפסל מאוכל אדם כמ״ש הרשב״א ז״ל בתשובה רס״ב ורס״ג ותצ״ט ובי״ד צ״ה דנ״ט בר נ״ט בעינן טעם א׳ בכלי וב׳ בהאוכל הא א׳ באוכל וב׳ בכלי אסור יקשה קצת ונט״ל יקשה איך מבשלין אח״כ דברים חריפים כחומץ וכדומה אח״כ ומיהו נ״ט בר נ״ט קודם שבא לחריף שרי כמ״ש בי״ד מזה וכבר הקשינו על זה כאמור. וכלי מדין לא אסרה תורה כי אם ב״י ע״כ הגעלה בדרך הב׳ כדבעינן למימר בסמוך אי״ה (וקדשים ערא״ם פ׳ צו) ולמ״ד אף טעם חוזר וניעור ונט״ל נמי אסור קשה וי״ל כולי האי נט״ל נ״ט בר נ״ט לא החמירו ועיין עולת שבת:

הב׳ להגעיל ביורה גדולה כשר ויש ששים נגד הכלי וכן היה בכלי מדין וכיון שכוונתינו להוציא האיסור ל״ש אין מבטלין. ולר׳ יהודה דבמינו במשהו יקשה קצת איך הגעילו כלי מדין המובלע במים הניסכים לע״א דאין מגעילין כ״א במים גם איך ידעו מה להשתמש אח״כ שמא מינו הוא ולמ״ד נט״ל בפסח אסור יקשה זה ועי״ד ברכ״ו וי״ל. הדרך השלישי הוא דמשהה רק שיעור פליטה ומיד מוציאם וטרידי לא בלעי וע״ז הקשו דמי הוא הנביא ולצמצם שיעור זה:

הרביעי דמשהה להו והמים מעלין רתיחות וגם מים בלעי ולא פלטי בעודם מעלים רתיחות הלכך אין חשש שיבלעו הכלים מאיסור דמים לא פלטי ודחו זה הרשב״א ז״ל בתשובה רס״ב ורס״ג ותנ״ו ותק״ג והתוס׳ בחולין ק״ח ב׳ ד״ה שנפל ע״ש. ואמנם יש לנו דרך ה׳ והוא דודאי עשר ידות מים נבלעים בכלי וחלק א׳ איסור ממי הנעלה ע׳ תוס׳ שם וק׳ ב׳ ד״ה כשקדם ובמ״א הביאותיו א״כ א״ש דנגד המשהו יש ששים בתבשיל אח״כ ועי״ד צ״ט ס״ז ולהלכה צ״ע שם ומ״מ בהגעלה י״ל על זה ולדידן דחנ״נ ל״ש ז״ה ומיהו בלח בה״מ מתירין מש״ה בהגעלה סמכינן בזה. ואם יגעיל שנית עדיף טפי עמ״א (ע׳ זבחים צ״ז א׳ רבי וחכמים י״ל דחכמים מריקה אחר הגעלה בחמין שנית ע׳ תוס׳ חולין ק׳ ב׳ ד״ה כשקדש ורבי מריקה ושטיפה אחר הגעלה בצונן ואם שלא הוזכר עיקר הגעלה הא לרבי ג״כ לא הוזכר והגמ׳ ידע דלאו בהכי פליגי והבן):

והנה הר״ב שהגיה דבתוך הפסח אין מגעיל סובר דיש רק ב׳ דרכים הראשונים והה׳ וכאמור. והמחבר כתב דכשמגעיל קודם איסור א״צ לדקדק דרך א׳ אב״י דאף ב״י נ״ט בר נ״ט דהיתרא והר״ב הגיה דרך הב׳ ששים. או דרך הג׳ לדקדק בב״י שלא ישהה יותר מדאי שיחזרו ויבלעו בב״י ואין ששים ושמא מתוך כך יוציאם קודם שפלטו האיסור וז״ש ואינו משהה כ״כ. וגם אם יזהר בזה כפי שיעור הצימצום אכתי צריך אזהרה מיגעיל כלים שבליעתן בשוה דאל״כ פלטי הכלים שבליעתן מועטת ולא טרידי ובלעי מאחרים אם ישהה אותם בשוה. ואם אין זריז ויודע שיעור פליטה ולהוציא מיד צריך אזהרה יתירה שלא ינוחו המים מרתיחתן דפלטי מים ובלעי כלים ויש בזה קושיא והבן ומ״ש ושלא יכניס הכלים עד שירתיחו המים קשה אם אח״כ מרתיחן והוציא קודם שנחו מרתיחתן שרי ועמ״א אות ג׳ ובעולת שבת יע״ש ויורה אם הוא ב״י אף שכלים אב״י ויש ששים במים נגדם נגד היורה ליתא וצריך היורה הגעלה תחלה וסוף משא״כ קודם איסורו די בסוף לחוד ולהמ״א ה׳ תחלה או סוף ע׳ ט״ז י״א ואי״ה שם יבואר. וי״ל דהמחבר לאו מילי מילי קאמר אלא אמר איסור ראוי לטהר בכל הדברים כאחד עצהי״ט ויש לפרש עוד דאם ישהה הרבה יבלעו הכלים ממי הגעלה אף שמעלים רתיחות דאחר ששבעו המים מלבלוע פלטי אף בעודם רותחין ע׳ תוס׳ חולין ק״ח ב׳ ד״ה שנפל ופר״ח כאן וע״ז אמר אף אם נזהר והוציא מיד כדי פליטה יזהר שלא ינוחו המים מרתיחתם דאל״כ יבלעו הכלים ממי הגעלה ולא אמרי׳ בכלים דטרידי וע״ז הקשה רמ״א דמוכח דמועיל הגעלה בלא מעלים רתיחות וז״א וע׳ לבוש ס״ג כתב שלא ינוחו מרתיחתם נוהגין שלא יכניס הכלי אף קודם זמן איסור שאין מפליטין כ״ז שאין מעלין רתיחות והב״י התיר גם בזה וסובר דמקליש עכ״פ והוי כנ״ט בר נ״ט והא״ז שם תמה עליו ולפי מ״ש א״ש וסובר הלבוש דה״ק לאחר איסור צריך שלא ינוחו מרתיחה שיעור שם שהיה כדי שפולט וכ״ש שלא יכניס הכלי בלא מעלין רתיחות וקודם איסור עכ״פ מקליש המים והוי כנ״ט בר נ״ט והבן: