פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תנא:לא

שפוד עט״ז בס״ד אות ח׳ דכאן במשהו אין חוזר וניעור ושם צלי מולייתא וסתם כדיעה א׳ בתמ״ז ס״ד ובס״ג שם דאין חוזר וניעור ולמ״ש המ״א שם ז׳ וכאן אות כ״א אין ראיה ומ״מ הדין אמת וכמ״ש הר״ב שם ס״ד בלח דאין חוזר וניעור:

עיין ראב״ן סימן ח׳ דף ט׳ א׳ האריך להוכיח משביעית פרק שביעי מ״ד שביעית אוסר במינו בכ״ש אף שנתערב בהיתר כשיגיע זמן הביעור חוזר וניעור יע״ש וע׳ נדרים נ״ח א׳ בר״ן אף אני לא אמרתי אלא לביעור דהוי כדשיל״מ א״כ י״ל דשיל״מ חוזר וניעור עי״ד ק״ב ס״ד כל איסור שלא היה ניכר כו׳ לא דמי לשביעית וא״כ צ״ע שכר שנתערב בדבש ויש ששים דמותר להשהותו ולשתות בפסח הא כיון דיכולין לשתותו קודם פסח הוי כשביעית וכדשיל״מ ואף דחוזר לאיסורו בשנה הבאה זה בנתערב במינו עד הלילה משא״כ קודם זמנו ויכול לשתותו בהיתר דמי ממש לשביעית קודם הביעור בלי ביטול ולמה ישתה בפסח וצ״ע ומיהו שכר בדבש א״מ ובטל אף בשביעית אלא מין במינו כה״ג קמח בקמח וכדומה צ״ע. גם יש לי הרהורי דברים במ״ש התי״ט שם להגיה בכ״מ פ״ז מה׳ שמיטה הכ״א וכ״ב ובר״מ ז״ל לא הזכיר חלוקה שנייה והדברים ארוכים אין העת האסף פה:

אעתיק בכאן מ״ש בפריי לי״ד סי׳ קכ״א כתוב בכת״י וז״ל שם:

דע דעשר מיני כלים הם וחלוקים בדיניהם כמו שאגיד ואלו הן. ראשונה כלי זכוכית. שניה כלי חרס. שלישית כלי גללים. רביעית כלי אדמה ה׳ כלי עצם. ו׳ כלי קרן. ז׳ כלי עור. ח׳ כלי עץ. ט׳ כלי מתכות זהב כסף בדיל ועופרת וכדומה. יו״ד כלי נחושת ועתה אבאר בעזה״י. כלי זכוכית בא״ח סימן תנ״א סכ״ו במ״א מ״ט פסק אם שימשו בחמין או כבוש מעל״ע דיעבד מהני הגעלה אם שימשו היתר אח״כ הא בלא הגעלה ושימשו היתר אח״כ בחמין או כבוש אסור ופי׳ מ״ש הד״מ דיעבד אין להחמיר בצונן או חמין ע״י הגעלה ומט״ז שם למ״ד אין כ״כ הכרע והפר״ח פוסק כהמחבר משמע דאפילו שימשו בכ״ר כי לפעמים יוכל לעשות כן שיע ולא בלע יע״ש ובכ״ג בהגהות הטור כאן אות כ״ה בחמץ מחמירין ולא בשאר איסורין יע״ש וא״כ צ״ע דיעבד בה״מ ושימשו ע״י כבישה או חמין ואח״כ חמין או חריף ע״י כבישה מהו הדין אבל שמשו אח״כ צונן יין ע״י כבישה מעל״ע יש להקל בה״מ בלא הגעלה כי נט״ל בפסח רוב הפוסקים מתירין בתמ״ז ס״י וגם ביין שיין נט״ל (המובלע בדופן הכלי ל״ש נט״ל) אף דהמנהג להחמיר מ״מ בצירוף דעת המחבר דזכוכית אין בולע וי״א כבוש אין אוסר בכלי כ״א כ״ק אף דלא קיי״ל כן מ״מ בהרבה טעמים יש להקל בה״מ. ואף שימשו חמין כה״ג יש לצדד בדיעבד בלא הגעלה וצ״ע. ובפייפורקי״ש שקורין ברצליי״ן הובא בכ״ג ושכ״ג בי״ד קכ״א וכאן והביאו הפר״ח דכלי חרש הם יע״ש. הנסיון שהביא ע״י משקה קשה נחזי אנן בזכוכית ולבחון כה״ג.ועמ״א תמ״ז אות מ״א ועפר״ח:

כלי חרס אין יוצא מידי דופיו והטור בי״ד קכ״א אפילו שימש ע״י עירוי שלא אצל האש כתב הב״י הכי מוכח מפינכא דרבי אמי חולין קי״א דאמלח בה בישרא ותברה יע״ש וקשה לי דבזבחים צ״ה ב׳ עירה לתוכו רותח מניין ת״ל תבושל בו ישבר ומהתם יליף בפסחים למ״ד ב׳ התורה העידה שאין יוצא מדופיו והרי עירוי אמור. ומפינכא יליף מליחה וכל שכן כבוש דעדיף דכבוש כמבושל ומליח כרותח דצלי כמבואר. והנה ממ״ש המחבר בא״ח תנ״א סכ״א בחבית שכר דמתיר בהגעלה או עירוי ג״י ובטור וב״י והר״ב מדשתיק אודויי אודי ליה וקשיא מפינכא דר״א אמאי תברה יגעילנו והרשב״א ז״ל הביאו הב״י בי״ד קכ״א הוקשה לו אמ״ש בה״ע דאיסור דרבנן מגעיל כ״ח ג״פ מפינכא דר״א דם שמלחו דרבנן ותי׳ ג״פ אתו לידי תקלה ומסיק דבעינן שאין לו שורש בתורה וכאן ל״ש הני תירוצים. ואם לומר דפינכא דר״א שהה והיה ציר וכבוש אכתי בחבית כבוש מעל״ע מא״ל ואמנם מליחה בכלי דבולע כ״ק אין ראיה מפינכא די״ל כבוש וכאמור. ועש״ך י״ד קל״ה אות ל״ג וכאן בט״ז כ״ג ומ״א מ״ם י״ל הטעם דהוי נ״ט בר נ״ט דהיתרא לקצת פוסקים בחמץ ונותן טעם לפגם לרוב פוסקים מתירין בפסח ולצרף דעת בה״ע בדרבנן יש תקנה לכ״ח בהגעלה מש״ה התיר בהגעלה וגם י״ל דמיירי בלא שתה מעל״ע. ולדינא כ״ח שנבלע בו איסור דרבנן ע״י מליחה וכבישה אין לו תקנה בהגעלה ועירוי ג״י ומיי״נ אין ללמוד דקיל ומחמץ נמי אין ללמוד כאמור. ובליבון לכבשן מהני הא לתנור דילמא חייס אף שלא נאסר כ״א כ״ק בעירוי ומליחה כמ״ש המחבר כאן בס״א ואפי׳ כלי שני הגיה הר״ב לכתחלה לאסור ודיעבד עמ״א ג׳ (פסחים למ״ד א׳ לרב לשהינהו כו׳ אפשר בהגעלה קאמר דרב כר״י במינו במשהו ולית הוכחה מכ״ח ישבר דבמינו במשהו נבלע כבסי׳ תנ״ב וז״א דאמרינן סלק ובלא״ה חזינן דמדייתי והתורה העידה ג״כ וע׳ תוס׳ ע״ב ד״ה התורה וכ״מ מהני הגעלה). ואם ליבן בתנור כ״ח ובישל במזיד צ״ע אי דומה לבישל במזיד באב״י או י״ל דבתמים דעים רמ״ה מתיר אם אומר שאין חס אע״ג דלא קיי״ל כן דיעבד צ״ע וכלי חרס המצופין בזכוכית דינם ככ״ח ומצופים באבר עמ״א מ״ה ובטור אוסר המצופים אבר וע׳ ב״ח סי״ח וע׳ בס׳ נדפס מחדש על א״ח בה״פ (כמדומה ספר חמד משה) תנ״א אות ט״ז כתב על הלבוש ומ״א דלא דקו והקשה על הפר״ח יע״ש וע׳ תוס׳ כתובות ק״ז ב׳ ד״ה הני ובע״ז ל״ג ב׳ ד״ה קוניא פירשו לר״ת קוניא חרס מחופה זכוכית והיינו דכלי זכוכית נתבשל כל צרכו ושיע ואין בולע הא מה שמחפין על החרס לא נתבשל כ״צ ויש בו צריף והוי כנתר דמחפורת צריף הוא. גם מה שכתוב שם לרש״י כולו עופרת אסור א״י דלדידיה קוניא רבותא ומה רבותא מה לי כולו או מקצת ועוד מה קשיא מי גרע מכולו עופרת כו׳ ומיהו זה אינו. ומקרא מלא בפ׳ כלי מדין עופרת ניתר בהגעלה דמשמע דאכולהו קאי והאמת יורה דרכו דלר״ת היתוך זכוכית היינו מחופה על חרס כפי׳ הערוך ועלה קאי אבל היתוך עופרת המחופה על חרס כר״מ ומ״ש ר״ח דלא נאסרות יותר מכ״ק כוונתו דלא גרע מכ״ח ואיך יאמר דמצריף ועוד דמשום דאי אית ביה בקעים ככ״ח דמי לכן אמר כן ועב״י א״ח תנ״א והמעיין שם יראה כדכתיבנא. ולדינא צ״ע כ״ח מחופה אבר ועח״י אות ס״ד הסכמת רוב הפוסקים להחמיר במחופה אבר. וע׳ מ״ש בטלאי דודאי הבליעה הולכת בכולו ופולט אח״כ ואם ציפה בעופרת כלי ישן חרס פשיטא דלא מהני הגעלה דבטלאי כו׳ וחדש הוא די״ל דלא בלע הרבה החרס הואיל ומפסיק העופרת ובפסח באב״י בה״מ יש לצדד להקל אחר הגעלה כה״ג. כ״ח שבלע איסור דרבנן אין מועיל הגעלה זולת בישולי עכו״ם בי״ד סי׳ קי״ג סי״ו מהני ג״פ וה״ה חלת ח״ל כה״ג עי״ד בטור קכ״א לא בשאר איסורים של דבריהם ולענין טבילת כלים בי״ד ק״ך זכוכית דרבנן ומתכות משמע ד״ת וקטן אין נאמן אף על זכוכית דאיתחזק וספק אי טבל לחומרא בזכוכית עי״ד סימן ס״ט בשר שספק נמלח ענה״ך ובברכה טובל זכוכית ומתכות אבל חרס מצופה אבר בפנים ובחוץ אפשר נמי טובל בברכה ושם כתב בפנים. וגלייזר״ט שלנו בפנים ובחוץ או בפנים לחוד בלא ברכה. וחרס היינו שנצרף בכבשן הא בחמה דין כלי אדמה יש לו עמ״א תנ״א ד׳:

וכלי גללים עיין בשו״ת משאת בנימין סימן צ״ד רש״י שבת י״ו פירש אבן שיש וחזר בו בדף נ״ח ופירש כר״מ ז״ל פרק עשירי דכלים שהוא מגללי בקר וכן הלכה והנה כלי גללים וכלי אבנים וכלי אדמה יש מחלוקת בטור והלכה דצריכי׳ הגעלה ומהני בהו הגעלה ועמ״א תנ״א אות ד׳ וה״ה חרס שנתייבש בחמה דין כלי אדמה יש לו כמ״ש בסמוך. הא בכבשן חרס הוא ומיהו תנור מהני דלא חייס בלבונה דעב ולא פקעי. כלי עצם וכלי קרן צריכים הגעלה והפרש יש קרן אסור להגעיל דחייס עלה כמ״ש בא״ח תנ״א ס״ז ועצם קשה הוא ולא חייס עשכ״ג וכ״ג כאן ולבוש דעצם לא מתקלקל ושרי להגעיל וכן פערילמוט״ר מותר להגעיל ועא״ר וא״ז וח״י אות ל״ו בשם מי״ט. ואם שימש בקרן לאחר הגעלה אפשר להתיר התבשיל דבתמים דעים סימן ל״ה מתיר להגעיל באומר שאין חייס ונהי דאין לעשות כן ככ״ח בס״א מ״מ דיעבד כדאי הוא לסמוך עליו שלא לאסור התבשיל. כלי עור בי״ד סי׳ קל״ה ס״י ביי״נ ניתר בהגעלה ועירוי ג״י ומיי״נ אין ראיה לשאר איסורין ואמנם בב״ח שם דה״ה לשאר איסורין בעור מהני הגעלה בסכ״ז ופי׳ מדין וכל מעשה עזים להביא כלי עור אין ראיה דלא קאי אהגעלה. ועב״י א״ח תנ״א. וה״ה כל הכלים לבד מחרס ניתר בהגעלה אותן שעושין מנייר וכדומה ומפות אין היתר כ״א בכיבוס בחמין אפר וחביטה לא בהגעלה כי אין מועיל לבעין שנכנס בניקבי אריגה. ועסי׳ תנ״א סי״ח ובמ״א אות ל״ו:

כלי מתכות כפי תשמישו הכשירו ע״י אור בלא משקה ליבון ואגנות שאופין עוגות בתנור גרוף דינו בליבון כמ״ש במ״א כ״א וראיה ממרדה ושאר ראיות ובחמין הגעלה ואף כ״ש לכתחלה יש להגעיל ודיעבד צ״ע עמ״א וכבישה ומליחה בכלי נחושת עש״ך י״ד סימן ס״ח אות ל״ג בשם מהר״ח ובת״ח כלל ל״ג ד״ג דכ״נ אין בולע אא״כ האור מהלך תחתיו ומשמע דוקא נחושת הא שאר מתכות בולע בעירוי וי״א דכלי מתכות שוה לנחושת לדעת מהרי״ו והש״ך חולק דעירוי בולע בכ״נ והח״י אות ו׳ היקל בדיעבד בה״מ ועשו״ת מקום שמואל בזה ועט״ז י״ד ק״ה ועופרת מבואר בקרא פ׳ מדין דמהני הגעלה עמ״ש לעיל מזה:

והנה כלי מתכות שדינם בליבון אם נתערבו י״ל דהוי דשיל״מ כמו הגעלה עמ״א בתמ״ז מ״ם וכ״ת דמתקלקלים א״כ לא ליהני ליבון דחייס עמ״א תנ״א ל״א ובדיל שאין תקנה בליבון אם נתערב קיל יותר:

כלים העשויים מביצת הנעמה וכיוצא בפריי לי״ד צ״ד בט״ו א׳ הוכחנו דקליפת ביצים מפליטין בהגעלה מסי׳ פ״ו ס״ה דקליפת איסור מצטרפי׳ להיתר ומיהו שם י״א דביצה מנוקבת בתולדה והחוש מעיד קצת דנצבע יע״ש וי״ל דנכנס בנקבים בעין אין מועיל הגעלה א״ד נקבים דקים כאלו אין חשש ועוד שער חלחולי מחלל וצריך עיון:

ואגב גררא ראיתי להזכיר מ״ש הרא״מ ז״ל פ׳ צו ויקרא ו׳ כ״א תשבר ולשהינהו דנט״ל וי״ל כו׳ יעוין שם והנה שבירה ומריקה או לאחר נותר דליהוי ביעור לנותר או עקב אכילה שלא יבא לנותר וגזירת הכתוב דזהו ביעורו דאל״כ אמאי ישבר לשתמש בצונן מן התורה ובת״י שם מטול דלא יבשלון חולין א״י דבלע נותר משום קדשים נמי ויש לדחות דבמינו חד בתרי ואמרינן סלק כו׳ אלא בקדשים י״ל במינו באלף לא בטיל ע׳ תוס׳ חולין צ״ח ב׳ ד״ה רבא כו׳ אלא דקשיא אמאי ישבר יבשל חולין לכן אמר דא״א לבשל חולין בעזרה אין מכניסין חולין וחוץ לעזרה אסור להוציא קדשים אף פסולים מורק ושבירה במקום קדוש ויהיה פי׳ מטול בשביל דלא יבשלו חולין דא״א וזה דוחק וגם זה אינו דחולין בעזרה כהאי גוונא שרי עמ״ל פי״ב מה׳ שחיטה. וברשב״ם ז״ל תכבס דלא לאסור בנותר שבשריפה יראה להיות על פסוק כ״א וצ״ע אין מקומו פה ועמ״ש אי״ה בתנ״ב מזה:

דיני טבילה והכשר בי״ד ק״ך קכ״א. ואם קנה מתכות מעכו״ם וידוע ששימש העכו״ם היתר בו הוחם שכר ולחם חמץ והטבילו לשמש בו בשאר ימות השנה כשבא פסח וצריך להגעיל לפסח יגעיל הטבילה הא׳ עלתה דבהיתרא הוי אבל אם בשעת טבילה דעתו לשמש לפסח צריך להגעיל ויטבילנו שנית בלא ברכה או עם כלי אחר בברכה להמעיין בי״ד קכ״א בש״ך אות ד׳ וה׳. ואפשר אף לשמש בשאר ימות השנה והבן: