פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תנ:ו

אסור עט״ז ולשיטתיה באות ד׳ דלמ״ד משתכר באיסורי הנאה אסור ה״ה בס״ג:

מ״ש בענין אורנדי״ס עמ״א והנה תרתי קשיא ליה ז״ל א׳ דאין אדם מוכר שלב״ל ולא הוי מכירה כלל עיין מ״ש בחוק הכומרים מה שיש לעיין בזה. ב׳ את״ל דקנה העכו״ם לא קנה אלא בשעה שבא לעולם ואנן כ״ש שמותר לאכול מוכר לא כה״ג והנה י״ל אף דאין אדם מקנה דבר שלב״ל מ״מ יכול לסלק עצמו ממנו כמו הפקר דמצי להפקיר אף שלב״ל כמ״ש הב״ח בתשובה קכ״ד דהפקר מטעם נדר ואדם אוסר על עצמו שלב״ל עי״ד ר״ד ס״ד ע׳ תמ״ו במ״א א׳ ה״ה כאן דמצי ישראל לסלק מהם קודם פסח עסי׳ תמ״א בט״ז בסופו מ״ש שם. ומ״ש מי שיש לו רחיים של עצמו אין תקנה אלא ימכרם לעכו״ם ובהבלעה לא ידענא דהא רשאי למכור הרחיים גופא בכל ע״ש וע״פ ויראה דצ״ל וישכרם בהבלעה אבל מכירה גמורה גוף הרחיים יראה דשרי בכל ע״ש וע״פ וכאמור: