פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תמו:ג

לפי עט״ז מדברי הר״מ ז״ל פ״נ ה״ח משמע דקאי אדסמיך ליה בלא בטלו ואף הרא״ש סתם משמע בכ״ע אף בלא בטלו כופה כלי והא עובר ב״י אלא הטעם אף בלא בטלו העמידו דבריהם כ״ש המ״א ב׳. ומ״ש הר״ב לשורפו במקומו אסור פשיטא אלא דקמ״ל דל״ת הבערה מתוך ויש כאן צורך היום קצת כמ״ש רבא פסחים ה׳ ב׳ ש״מ מדר״ע לא אמרינן מתוך אלמא לדידן הוה שרי קמ״ל דאסור דב״י היה ניתק לחד מ״ד וכשדעתו לבערו לית איסור תורה כמ״ש התוס׳ פסחים כ״ט ב׳ ד״ה רב אשי וכמ״ש המ״א ב׳ ורבא סובר דלא הוה ניתק לעשה והתוספתא שהביא המ״מ פ״א ה״ג משמע ביש מחלוקת ובספר ג״ו כתבנו בזה שי״ל דתליא בפלוגתא בלאו שקדמו עשה אלא דמתוס׳ כתובות ג׳ א׳ ד״ה מתוך משמע אף ביש צורך היום בדרבנן נמי אמרינן מתוך ולזה אמר דעל יום א׳ לא חששו דלמא אתי למיכל ודי בכפיית כלי וערש״י פסחים ו׳ א׳ יע״ש. ועמ״א אות ג׳ ואי״ה שם יבואר:

ועי׳ בטור מ״ש שא״א לבערו כדינו בשריפה לר״י לכאורה קשה בתמ״ה פסק כרבנן גם לר״י נהי דא״א לקיים מ״ע תשביתו אכתי למה יעבור הלאו ב״י יבערו בפירור וזורה ועפר״ח א׳ וערש״י פסחים מ״ו א׳ ד״ה כיצד וביצה כ״ז ב׳ ד״ה חלה ופני יהושע שם דל״ד שריפת קדשים ה״ה כל הביעורים אסור בי״ט וה״ה שריפת חמץ למ״ד מנותר וכדבעינן למימר לקמן חי״ה בשם הירושלמי ואפשר הטור מספקא ליה אי הלכה כר״י או כחכמים ואזיל לחומרא. ועמ״ש בסמוך אי״ה:

מריש הוי קשיא לי מ״ש הרשב״א ז״ל בתשובה סימן ע״א המוצא חמץ בי״ט בלא בטלו מותר לשרפו ואף מלשון רש״י (ה׳ ב׳) דאי השבתתו בכ״ד יאכיל לכלבים משמע שריפה אסור ולימא דמותר וכן מצאתי בירושלמי פ׳ ב״מ דמאן דיליף מנותר אסור ומאן דלא יליף מותר עכ״ל וקשה הא ר״ע לית ליה מתוך א״כ שפיר פירש״י ז״ל מאכיל לכלבים וערש״י ו׳ א׳ דב״י לא עבר דבטליה משמע לא בטליה מבערו בי״ט ועכה״ג בהגהות הב״י. וניחא לי דהרשב״א מפרש הא דרבא דר״ע לית מתוך כמ״ש בתמים דעים דף כ״ה ע״ג בתחלתו דר״ע לית ליה מתוך בחמץ לחוד דיליף מנותר דאין שורפין בי״ט (ערש״י ה׳ ב׳ דיליף מנותר) וז״ש הרשב״א ז״ל מדפירש״י יאכל לכלבים היינו דביום ראשון למקצתו מותר בהנאה שהוא דוחק ולא פי׳ דאי לא שרפה אי מותר לשרוף דאמרינן מתוך כדמסיק בכתובות ז׳ א׳ ומשמע דר״ע ל״פ עליה וכב״ה ש״מ לרש״י כה״ג אסור כי אין צורך היום כלל דישליך לים או לכלבים לה״א דמקצתו מותר. ומ״ש ו׳ ח׳ בלא בטליה יבערו לים או מפרר דשלא בשעת ביעוריה בכ״ד לדידיה בשבע והרשב״א ז״ל סובר דמ״מ הוה צורך היום קצת או לטלטלו לא הוה בעידניה עמ״א ב׳. ולשורפו במקומו קאמר ומה שכתב הב״י כ״נ מרש״י היינו יוציאנו ויבערנו לים כו׳ אבל אין מוכרח שישרפנו ועפר״ח א׳ וע׳ פני יהושע ה׳ ב׳ תי׳ על קושיית הרא״ש מלוני״ל ומשמע דבנותר נמי יש מ״ע בכל רגע מדמצריך קרא דלא ידחה י״ט ובירושלמי בבמה מדליקין הביאותיו בסמוך:

שאלה מהו להצית מדורת חמץ מעי״ט שתהא דולקת בי״ט. תשובה יראה דשרי אף א״ת מ״ש בירושלמי בב״מ הלכה א׳ מהו להצית מדורת חמץ ומסיק מאן דיליף מנותר אסור יהיה הפי׳ כמ״ש הרשב״א ז״ל בתשובה ע״א דאפי׳ מעי״ט אסור וא״כ לי״א דאנן מסופקין אי כר״י או כחכמים ואזלינן לחומרא ועב״ש וח״מ באה״ע כ״ח מ״מ הא בש״ס דילן שבת כ״ג ולא בשמן שריפה שמא יטה או בי״ט בע״ש וכ״כ הר״מ ז״ל בפי׳ המשנה הא שבת דעלמא שרי. אלמא חולק על הירושלמי בזה והלכה כתלמודא דידן ועח״י ב׳ ולמ״ש נראה דשרי. ועמ״א ואי״ה שם יבואר עוד: