פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תמב:ד

וכן עט״ז לכאורה שהמעמיד עדיין כחו לא סר תוך הפסח או אף שעתה כלתה פעולתו מ״מ אמרינן חוזר וניער אבל המעיין בש״ך י״ד פ״ז ל״ה יראה דבב״ח שכ״א היתר אף מדרבנן ניכר הוא ול״ש ביטול בניכר מה בכך כל דלא יהיב טעמא לא אסרה התורה משא״כ עור קיבת נבילה משא״כ כאן בפסח ניכר פעולתו ל״ש ביטול בניכר ואף קודם הפסח לא נתבטל רק הותרא הוי ועתה אסור מטעם מעמיד ונ״מ אף שיש צדדין להתיר דסומכין אשאלתות דפסח בששים במעמיד לא עמ״א ועי׳ באר היטב אות י״א צ״ע אם לקחו מהשמרים קודם י״ט יע״ש ומיהו לקחו אחר חצות תו הוי מעמיד האיסור בפ״ע גם למ״ש הש״ך צ״ע ובה״מ איני אומר לא איסור ולא היתר ובשהייה יש לצדד בה״מ כה״ג ועדיין צ״ע גם בזה:

ולענין מי דבש שקורין מע״ד אם נתבשל בכלי ב״י משכר י״ל הוי נ״ט בר נ״ט דהיתירא עסי׳ תמ״ז ס״ה דמותר בשהיי׳ ואסור באכילה ואם בשלו ביורה יי״ש י״ל דל״ש נ״ט בר נ״ט בחריף אז הבלוע חריף עי״ד בפריי וכר״ו שם ועמ״א תמ״ז כ״ה ואי״ה שם יבואר. ובשמרי שכר הוי מעמיד ומ״ש הט״ז דספק תורה לחומרא עמ״א ט׳ דלהלכה מעמיד דרבנן ועפר״ח ה׳ כאן. ומיהו אם רגילות בכך ל״ש ספק דרבנן לקולא. ועמ״א ט׳ בדבש שהיה ג׳ או ד׳ י״ל דמעורב שמרי שכר עם שמרי דבש הוי זוז״ג ואפשר דשרי ובטל הוא אף שלא לקחו מהשמרים קודם פסח כ״ש אם לקחו קודם הלילה. ועמ״א וח״י: