פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב מד:א

אפילו עט״ז יראה בפרישה דהטור סובר כרא״ש אביו ממש בפירוש הברייתא סוכה כ״ז א׳ בידיה אסור בכל ענין וז״ש וא״א ז״ל לא כ״כ ובראשו עראי מותר ופריס סודרא בין כר לכסת כפירש״י אלא דמ״מ בראשו בעינן סודר דגנאי הוא לישן בתפילין בלא סודר וכמ״ש הלבוש בפירוש הזה אבל לשמא ירדם לא חיישינן ומה שהביא קושיית הב״י עב״י באורך ומ״ש בשם ב״י בשם הרר״י והרא״ש א״י דמבואר בטור ג״כ זה ועמ״א אות ב׳ ועמ״ש במ״א עוד בזה:

אמר הכותב סוגיין ודברי הפוסקים בכאן עמוק הוא ובלימוד עם התלמידים הארכתי וכאן ארמוז מעט עב״ח במ״ש לרבינו יונה ורא״ש עראי שרי ול״ג אטו קבע דהוי גזירה לגזירה שמא קבע ושמא יפיח קשה א״כ מה פריך אביי מ״ש סוכה מתפילין והא סוכה חד חששא ותפילין גזירה לגזירה ואפי׳ נימא קבע ודאי הוי קשה זה ד״ת וזה תפילין דרבנן הוי:

גם בתו׳ שם ד״ה אבל הקשו משבת מ״ה לאביי גוף נקי שמא יפיח הא שינת עראי אין קפידא וכאן אוסר אביי ותירצו ולרבא קשה דהתם אמר גוףף נקי שלא יישן והיינו אפי׳ עראי וכאן לשמא ירדם לא חייש ומותר עראי וי״ל דסוברים כר״מ דרבא אין חולק אמניח ראשו כו׳ אלא אסוכה חולק. ולרש״י דפירש לשמא ירדם לא חייש מפרש כתו׳ שבת מ״ט א׳ ד״ה שלא יישן ביום משום היסח הדעת וסובר רבא אפי׳ שוכח הבלי עולם הוי היסח הדעת ולפ״ז ברייתא דיישן עראי ולא קבע ע״כ לרבא בידים בכרוכי״ן והא דלא עראי באוחז״ן כפירוש הר״מ ז״ל וקבע שרי בפריס סודרא אתפילין וכעיטור שהבאתיו במ״א ה׳. או יאמר רש״י סובר סודר בעינן בכ״מ או כב״ח או כפרישה שהבאתי במ״א ומש״ה גוף נקי דאם רגיל שינת עראי לא יניחם דשמא יישן עראי וישכח בלא סודר כאמור אלא דא״כ היה לרש״י לפרש פריס סודרא ארישא ולא היא דמ״מ קבע אסור. ומ״ש הכ״מ פ״ד מתפילין דמש״ה פסק הר״מ כאביי בשבת מ״ט ולא כרבא מברייתא דיישן עראי ולא הבינותי דלהר״מ לרבא חייש שמא ירדם ובלא ברכיו ועם סודר אסור וצ״ע: