פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב מג:ג

אלא חולצן עט״ז. הנה מפרש בטור (וגם כאן) דקאי ארישא בקבוע חולץ ברחוק ד״א ואפי׳ רק להשתין כיון שצריך לחלוץ חולץ ברחוק ד״א (אבל מותר לכנוס לקטע כשאין רוצה להשתין כבס״ה להמחבר דלא כרב האי) ומ״ש ונותנה לחבירו לכאורה אסיפא באין קבוע וא״צ ד״א דהא א״צ לחלצן כלל ומותר כשהן בראשו אלא דאי רצה לחלוץ בהכרח נותן לחבירו דאיהו בידו ובגדו נמי אסור (ומיהו לקשור בחגורה וכדומה שרי עמ״א אות ה׳ וט״ז ד׳) וזה דוחק וי״ל כמ״ש המ״א אות ד׳ ובקבוע מעומד דחולצן ברחוק ד״א ונותנם לחבירו בהכרח. ומ״ש על הב״י צ״ע דלכאורה הבין בב״י דהטור אין מחלק אף באין קבוע חולץ ברחוק ד״א להשתין וע״ז הקשה להר״מ שפיר חולץ באין קבוע ברחוק ד״א דסובר הטעם שמא יפיח וצריך לחלוץ מש״ה חולץ ברחוק ד״א משא״כ הטור דסובר הטעם שמא יפנה ובאין קבוע א״צ לחלוץ כלל להשתין א״כ איך יאמר חולץ ברחוק ד״א אבל צ״ע למה חשד למאורן של ישראל (מרן הב״י) בכך רק הב״י הבין בטור דלא מחלק באין קבוע ורוצה עתה לעשות קבוע נמי חולץ ברחוק ד״א והלא בגמרא אמר רב אחא ל״ש בקבוע כו׳ וע״ז קאמר דהר״מ ג״כ השמיט חילוק דרב אחא ואפילו באין קבוע ורוצה לעשות עכשיו קבוע חולץ ברחוק ד״א וצריך טעם למה ועב״ח ודרישה בזה. והנה יש לתת תבלין למה השמיטו הא דרב אחא כי רב אחא סובר שבה״כ קבוע אסור לכנוס בתפילין (וכשיטת רב האי כבס״ה בהג״ה) ומשום הכי מחלקם בין קבוע מעיקרא ובין עושה עתה קבוע משא״כ אנן קי״ל כאיבעיא להו (ברכות כ״ג א׳) מהו לכנוס לקבוע להשתין ש״מ דהם ס״ל דמותר לכנוס לקבוע בתפילין (דלא כגי׳ ר״ה צנוע עב״י) וא״כ למה זה חולץ בקבוע ברחוק ד״א אלא דכיון דחולצן תו אסרו לה רבנן לחלוץ ולפנות מיד (או להשתין בהם תו אין חילוק בין קבוע מעיקרא או קבוע עתה כל שצריך לחלוץ צריך להרחיק ד״א ואפי׳ להשתין כה״ג נמי צריך ריחוק ד״א ואי״ה במ״א אבאר עוד ועמ״ש אי״ה בט״ז אות ה׳ מזה וכאן אין להאריך):