פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב ד:ט

אם עט״ז מקום הספק להעביר ר״ר הוא אי טעם זוהר או טעם אורחות חיים. וספק לתפלה אי טעם הרשב״א ולא פלוג או טעם הרא״ש ול״ש ל״פ בזה היכא (עיין באר הגולה צ׳ גם לדעת הרא״ש) דלא נגע וסובר דלרשב״א דעת הב״י אע״ג שכתב ואפשר הכין הוא דל״פ וספק שמא הלכה כרא״ש ואזיל לשיטתיה באות א׳ וסימן זיין א׳ אף לדידן שייך טעם הרא״ש: ומ״ש להרשב״א ל״פ דלאו להנצ״ל מעבירה אף דלרשב״א נמי הטעם דנגע במטונף או סתם ידים והא דלא תקנו בתפלת מנחה דכאן משום דנעשה כבריה חדשה צריך ככהן כלי כמו כיור מש״ה תקנו ברכה משא״כ בכל יום די בנקיון עפר עמ״א לקמן אות כ״ה סובר די״ל מטעם בריה חדשה לחוד נמי תקנו לברך: והנך רואה דלפ״ז אף ישן עראי דלא חיישינן דנגע במטונף ולרשב״א בריה חדשה אפ״ה אין לברך דשמא הלכה כרא״ש ומיהו אם עשה צרכיו וישן עראי לכ״ע מברך ואע״ג דלדידן בסי׳ ז׳ כל היום לא מ״מ משכחת כה״ג וודאי ל״פ או דרוב פעמים אין נקיים כט״ז בזיי״ן א׳ (וכן בליל שבועות אם ישן עראי יפנה ויברך ענ״י עיין תצ״ד) אבל למ״א אות א׳ וב׳ דדחה טעם הרא״ש לדידן אף בישן עראי ולא עשה צרכיו יברך וודאי ענ״י. ועמ״ש במ״א אות י״ב ולמ״א י״ג פ״א בריה ולא ב״פ ויודה הט״ז לזה: