פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב ד:טו

מלמולי זיעה עט״ז ודווקא מקומות המכוסי׳ באדם אמר ההדיוט הכותב מפני שדרכי החכמה נעלמו ממני אמרתי אחקור בקצרה כמה חקירות השייכים לסימן זה ושאר סימנים שש נטילות הן משום תוספת קדושה סעודה שחרית מנחה ק׳ש ד״ת טיבולו במשקה. נט״י לסעודה מבואר בקנ״ט וק״ס דברים המעכבין ודברים שראוי לכתחלה יע״ש: נטילת שחרית לכתחלה יש ליזהר בכל הדברים המעכבי״ם בנט״י לסעודה כמ״ש המחבר כאן ס״ז ומ״ש המעכבי״ם י״ל דמה ששם לכתחלה כמו בקנ״ט ס״ח וסי״ג כאן א״צ לתפלה כמו שכשך בכלי דרשב׳א גופא לכתחילה כאן ושם ש״ד וכוונה י״ל כאן א״צ כוונה וכדבעינן למימר לקמן אי״ה: דע דאם נאמר מצות דרבנן נמי צריכות כוונה א״כ שחיטת חולין דא״צ כוונה בי״ד ונט״י לחולין בקנ״ט סי״ג דא״צ כוונה ונדה לבעלה דא״צ כוונה אף שהם ד״ת בהכרח י״ל דכל מצוה שא״א להפטר ממנה צריכה כוונת העושה אותה משא״כ שחיטה וטבילה וכדומה לא לשחוט וליכול ולא לטבול ולשמש וכדומה בהני א״צ כוונה וא״כ נט״י שחרית דא״א בלי נטילה ולהתפלל י״ל דצריך כוונה ומיהו המ״א בסי׳ סמ״ך אות ג׳ הביא כמה דיעות דמצות דרבנן א״צ כוונה וא״כ נטילת שחרית לכ״ע א״צ כוונה אבל מים בעינן מתרי טעמא חדא לר״ר ושנית לתפלה בעינן מים דווקא אם אפשר. מנחה מבואר ברל״ג יע״ש דאם אין לו מים מנקה בצרור וע׳ ס״ז שם אות ב׳ וצ״ב אות א׳ סובר שפסקי המחבר סותרין זא״ז ואי״ה שם יבואר: וק״ש משמע דלכ״ע א״צ למהדר אמיא ד׳ מילין כו׳ כ״א לתפלה צריך לחזור ועין ב״י צ״ב וצ״ח שם והוא מגמרא ברכות ט״ו א׳ וה״מ לק״ש כו׳ והטעם והבדל בק״ש ד״ת אבל תפלה דרבנן עיין כ״מ פ״ג מק״ש ה״א ופ״ד מה׳ תפלה ה״ב וא״י הא לר״מ תפלה מ״ה הוא עכ״פ תפלה א׳ ואיך מחלק בין ק״ש לתפלה ולא תפלה גופא בין א׳ לב׳ ועיין פ״א בה׳ תפלה וכ״ד הש״ע סי׳ ק״ו כמ״א שם דתפלה ד״ת (ובזה י״ל רל״ג מנחה דרבנן ושחרית ד״ת וערבית רשות ומש״ה בשחרית החמיר יותר) ויש עוד טעם לחלק ק״ש זמנה מועט ג״ש מכאן ואילך רק כקורא בתורה משא״כ תפלה ד״ש ומכאן ואילך שכר תפלה מיהא איכא עיין רש״י ברכות ט״ו א׳ יע״ש וכתבנו בחדושינו לפ״ז כ״ש ק״ש ערבית דכל הלילה זמנה מ״ה ואם עבר חצות קיים מצות ק״ש עדיף מתפלה דשם שכר תפלה שלא בזמנה ופשיטא שצריך לחזור אחר מים. ועכ״מ פ״א מק״ש במ״ש מ״ה כל היום זמנה להר״מ יע״ש פ״א מק״ש הי״ג: וכל הנך ק״ש ותפלה וסעודה אפילו סתם ידים פוסל בהו כמבואר בצ״ג וכן יראה ק״ש ג״כ. אבל ד״ת סתם ידים כשירות לד״ת ולברכה ולהזכיר השם כמ״ש המ״א צ״ב אות ד׳. גם הפרש יש ד״ת וברכות לכ״ע די בנקיון עפר וא׳צ מים כו׳. וטיבולו במשקה מבואר בקנ״ח ס״ד דצריך נטילה בלא ברכה והט״ז שם ו׳ משמע רק נקיות ולא משום סרך תרומה ולפ״ז דינו כשאר ברכות בלכלוך די לכתחלה בנקיון עפר וה״ה כאן בסתם ידים אבל המעיין בב״י ולבוש שם הרבה טעמים משום סרך תרומה או משקין עלולים אם כן וודאי אין די נקיון אפילו בסתם ידים כ״א מים דווקא ולא יברך: שני מיני לכלוך יש א׳ בזוהמא במקומות המטונפין ואותם דברים המנוין כאן סעיף י״ח וזה בעינן דווקא מים שר״ר אע״ג דלק״ש ותפלה אם אין לו די בעפר ולד״ת ולברכות לכתחלה נמי עפר אבל לכלוך בטיט ורפש דבר שאין מאוס וזוהמא לית בה משום ר״ר ודי לד״ת ולברכות לכתחלה עפר ומידי דמנקה ולק״ש ותפלה צריך לכתחלה מים ודיעבד סגי נקיון ואם עומד בתפלה ונגע מבואר בצ״ב ס״ו לכתחלה די בנקיון עפר: והנה הפרש יש אם לכלוך טיט ורפש לד״ת וברכות א״צ כ״א אותו מקום לבד משא״כ אותן המנוין בסי״ח כאן דמשום ר״ר וודאי לכתחלה צריך כל הפרק עד הזרוע ולכל הפחות עד קשרי אצבעות עיין תרי״ג ומ״א כאן אות זיין ומ״ש אני שם: יראה לי דסתם ידים פסולות לתפלה וצריך לנקות אף גב היד ול״ת דווקא כף היד שדרך למשמש אלא הכל מנקה אם יש לו מים ואם אין לו מנקה בעפר עד הפרק ואם יש לחלק בין סתם ידים למטונפים לענין לחזור אחר מים יבואר אי״ה בצ״ב. ודע דכל רביעית מים בקרקע אם אינם שאובים חזיין לכלים ודין מקוה עליהם ואצ״ל מעיין דמטהר בכ״ש עיין קנ״ט סי״ד בט״ז י״ח ומ״א כ״ו ואין מקבלין שום טומאה ועיין פסחים י״ז ב׳ ל״ש בקרקע כו׳ ולפ״ז א״ש מ״ש המ״א אות יו״ד מה שהשיג על ע״ת וכתבנו שם ועתה ראינו כי הדין עמו וה״פ דצרור די לתפלה ולקבולי טומאה אין מקבלין כלל ולא חיישינן לר״ר כמבואר בקנ״ט סי׳ י״ד גם הראה לק״ס סי״ב דשלג ג״כ דין מקוה יש לו ועי״ד ר״א ס״ל י״א אפי׳ לא נימוח ויש מחמירין ולר״ר אם יש לו דין מקוה אין ר״ר שורה בו וא״ל יש חשש ר״ר אפילו אם שלג לאו בר קבולי טומאה הוא עיין ר״מ ה׳ כ״א ואין להאריך ואי״ה במ״א יבואר יותר: