פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב ד:א

ויברך עט״ז הביא טעם הרא״ש ורשב״א לענין ברכה (זוהר וא״ח אין שייכים לברכה כמ״ש במ״א א׳) ותופס דברי הרא״ש עיקר דמדינא א״צ כלי כלל ומים הפסולים לנט״י לסעודה כשרים כאן לכתחלה וכ״נ דעת המחבר בס״א סתם כשירים ובס״ז לחוש לדברי הרשב׳א כתב טוב כו׳ ולהמ״א א׳ דעיקר כרשב׳א ודאי לכתחילה יזהר מדינא בכל הדברים כמו לכיור ומה״ט מברך ענט״י נטלא הכלי כו׳ יע״ש בב״י. ואזיל לשיטתיה בסימן זיי״ן אות א׳ תירץ קושיית מ״א דוקא בשחר תקנו דרוב פעמים ידיו מטונפין ועל הרוב תקנו ברכה משא״כ מנח׳ דרוב פעמים אין מטונף ומיעוטא דל״ש שיגע במטונף וילך מיד להתפלל לא תקנו ועל סתם ידים בהיסח הדעת וודאי א״צ ברכה ולפ״ז יצא לנו דין הדש באם ישן בבתי ידים ויודע וודאי שלא נגע במטונף לרא״ש אין מברך ולהרשב״א מברך כמ״ש במ״א מזה א׳: ועמ״ש בט״ז אות ט׳ ובמ״א אות י״ג מזה עוד וכאן אין להאריך יותר: ועמ״ש עוד בסעיף כ״ג במ״א כ״ו ז׳ ח׳ מזה: והוי יודע די״ל בבוקר חייבו ענ״י להר״מ ז״ל פ״א מתפלה וכ״ד המחבר בק״ו ס״ב דמ״ה הוה ודי בפ״א הלכך בבוקר דתפלה א׳ מ״ה תקנו חז״ל נ״י הא במנחה דרבנן לא תקנו חז״ל נ״י בברכה ואע״ג דהתפלל ערבית בלילה והולך אחר היום וכ״ת דווקא ביום מצוה מ״ה ולעבדו הוה עבודת היום הא בורכא דא״כ נשים פטורי׳ כמו ציצית והרי הר״מ ז״ל פ״א מתפלה והמחבר בק״ז כתבו דמ״ה נשים חייבות בתפלה אלא ר״ל ערבית רשות בזמן גמרא ותפלה א׳ בבוקר ד״ת והאידנא נמי דעשאוהו חוב לא זזה ממקומה כמו קידוש בבה״כ וכדומה אלא דהט״ז בק״ו ב, כתב תפלה דרבנן: ומ״ש הט״ז אי מיד מברך עיין סימן ו׳ בט״ז ד׳ שם ואע״ג דניגוב אין מעכב כאן כמ״ש המ״א כאן אות ו׳ א״כ לאחר נטילה קודם הניגוב הוה אחר עשייה יבואר במ״א ו׳: