פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב שפז:ב

ונ״ל הטעם עט״ז וכ״כ הלבוש אע״ג דטעם הר״ב יותר נכון לצאת אף ידי השנייה הלבוש הקשה אטעם הר״ב יע״ש וי״ל והנה עירוב שלנו במקום עירוב כל חצר לעצמה ובמקום עירוב חצירות זו לזו ושיתוף מחצר למבוי דהיינו לטלטל ברחוב העיר מבתים במקום שמוקף חומה או צורת הפתח כנהוג ואע״ג דעירובי חצירות בעי דוקא בבית דירה הואיל ומהני האי לשיתוף דלא בעי בית דירה מהני במקום עירוב נמי הא לא״ה באמת לאו כלום עשו״ת ח״צ קי״א ביארתיו בשס״ו ושס״ח. ובעינן שיהא מונח העירוב במקום שיוכל ליטלו משם עט״ז שס״ו ג׳ וכ״כ הפרישה ושו״ת ח״צ ז״ל ומבואר הוא. ואם נפסק העירוב צ״ה סביב העיר בשבת צ״ע אם לטלטל בבתי העיר דא״א ליקח העירוב מבהכ״נ ולומר הותרה הותרה כה״ג עכ״פ בבתי העיר בתוך הבתים מחדר לחדר לטלטל ול״ד לשמ״ו דמניח לכתחלה במקום שא״א ליטול ובטל תקנת העירוב ועט״ז שצ״ד ג׳ לא משמע כן וצ״ע ועסי׳ שע״ד ס״ב ושס״ה במ״א אות ט״ו בזה. ואם העירוב מונח במקום שיש מת ב״מ וא״א לכהן לילך וליקח משם ושם א״א לו ג״כ להיות אפשר גרע יותר מנפסק העירוב צ״ה ואפשר מש״ה מניחין בבה״כ שרגילות להיות במקום שהכהנים רשאים לילך שם ובלבוש נתן טעם לפרסם הדבר העירוב והיינו שידעו הכל גם התינוקו׳:

ובעיר שיש ירידים כמו כאן פראנקפורט דאדר שבאים ממקום אחר יהודים וא״ה ורגיל לבוא אוסר מיד לי״א עמ״א ש״ע אות י״ב גם בחצר של עכו״ם מתאכסנים הרבה יהודים אורחים אוסרין זע״ז מיד ראוי לומר בע״פ ולכל מי שיתוסף בעיר הזאת לזכות אותם כמ״ש הט״ז שס״ח ד׳ כבסי׳ שס״ו ס״ט כדיעה א׳. ושכירות רשות מן בעל החצר אינו יהודי עסי׳ שצ״א במ״א ב׳ וט״ז ג׳ וא״כ לדידן שסומכין על היתר ששוכרין משר העיר ומשכירו ולקיטו של המלך יר״ה שיש לו רשות בכל בתי העיר ואף לוקחין משקים שבת מבתי א״י א״כ השכירות ההיא מהני נמי להאורחים ישראלים המתאכסנים שם. מה אמרת שמתאכסנים שם גם א״י ממקומות אחרים מ״מ הכל נכלל במה ששכרו רשות מהשר העיר אף רשות הבתים הואיל ויש לו רשות להעמיד שם אנשי מלחמה ועשו״ת ח״צ סי׳ ו׳ מ״ש הריב״ש בתי עכו״ם י״ל שאין שכירות מהשר מועיל י״ל היינו בדרים ישראלים שם או ביריד צריך שכירות מא״י של בעל החצר אף למאן דיסבור כן י״ל דמהני מבעל החצר אף נגד אורחים א״י דומיא דסי׳ שפ״ב דבעל החצר כו׳ יע״ש ואי״ה בשצ״א יבואר עוד: