פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב שעז:א

עשתה עט״ז עב״ח ומ״א אי״ה שם יבואר. והנה המחבר העתיק דברי הטור כאן ושביק לשון הר״מ ז״ל פ״ד מעירובין הכ״ז אשר דרכו תמיד להביאם. וז״ל שם ב׳ דיוטאות כו׳ לא ישפכו עד שיערבו. עשה א׳ עוקה וב׳ לא אלו שעשו שופכין לעוקה וב׳ לא עד שיערבו עשו שתיהן עוקה כ״א שופכת לעוקה אע״פ שלא ערבו. ונקיט ג׳ חלוקות וב׳ חלוקות מציעתא ורישא י״ל שהן כתוס׳ עירובין פ״ט א׳ וכמו בחצר ל״ג וכמ״ש הט״ז כאן אבל חלוקה דרישא משמע ששתיהן לא עשו עוקה וע״כ בחצר שיש ד״א מיירי כמ״ש המ״מ שם דאל״כ בלא״ה בפחות מד״א א״א בלא עוקה כמ״ש פט״ו מה״ש וכמ״ש המחבר בסי׳ שנ״ז ס״א יע״ש ומיירי ששופכין להדיא לחצר לא על הדיוטא ומשם לחצר א״כ לאיזה צורך הזכיר זאת החלוקה ובפחות מד״א ביש עוקה היה לאשמעינן זה דלשפוך להדיא לעוקה אסור בלא ערבו שתיהן דהוי להדיא לחצר שאינה מעורבת ולדיוטא ומשם לעוקה לומר ב׳ החלוקות. אלא שי״ל זה בב׳ אנפי. הפן הא׳ לומר כמו רישא מיירי בחצר שיש ד״א מיירי בהכרח ה״ה ב׳ חלוקות אחרות בהכי מיירי וכל שא׳ עשו עוקה והב׳ לא בלא ערבו שתיהן אסורה הב׳ כיון דחזינן דמקפידים על קלקול החצר שעשו עוקה חיישינן שהשנים יוליכו שופכין לחצר למטה לשפוך לעוקה אם שאין זה הכרח ברור דהא להר״מ ז״ל כשפתוחה החצר לכרמלית כחו בכרמלית ל״ג כבסי׳ שנ״ז סס״א מ״מ סתמא לרה״ר פתוחה עסי׳ שמ״ה. וממ״ש המ״מ כמ״ש פט״ו מה״ש ולא ממ״ש כאן עשו א׳ עוקה ש״מ דסיפא נמי י״ל דמיירי ביותר מד״א כל שא׳ עשו עוקה ומקפדת על קלקול החצר שניה אסור. הפן הב׳ לומר כל שלא עשו שתיהן עוקה אף ביותר מד״א שתיהן אסורות אף לשפוך על הדיוטא ומשם לחדר כי עפ״י הרוב בני אדם מקפידין שלא ללכלך אמצע החצר משום נקיות יתירא (אע״פ שיותר מד״א מותר בלי עוקה כבסי׳ שנ״ז מ״מ דרכן לשפוך בצדי החצר כו׳) וא״כ כל ערבו שתיהן יחד הן לא עשו כלל עוקה ומ״ש א׳ עשו וב׳ לא אסורים לשפוך אף לדיוטא ומשם לחצר כי חיישינן שמתוך שרוצים לנקות החצר ביותר ירדו עם השופכין למטה וישפכו בצדדי החצר ותחת הדיוטאות למטה ומטלטל בחצר בלי עירוב. והנה הב״י והר״ב שהביא כאן משמע דמפרשים מ״ש הר״מ ז״ל בבא דרישא ששופכין לתוכה ממש היינו לחצר להדיא כי חצר ג״כ לשון נקיבה וז״ש הר״מ ז״ל ב׳ דיוטאות זו כנגד זו וחצר אחת תחתיהן ששופכין לתוכה היינו לחצר לא ישפכו בלי עירוב להדיא הא לדיוטא ומשם לחצר שרי כה״ג. ובמציעתא וסיפא בעשו א׳ עוקה אף ביותר מד״א אסור דחזינן דקפדי אנקיותא דעבדי עוקה חיישינן שיורידו הב׳ למטה וזה כפי׳ הפן הא׳ וכאמור. וזהו שסיים הר״ב ואין צריכים גומא אבל הט״ז הקשה דא״כ היה להתנות דוקא בלא עשו כלל גומא והבן זה. ועתו״ש תמה על הט״ז בזה ובא״ר כתב די״ל דהמ״מ ארישא קאי ולמ״ש א״ש כדכתיבנא:

עתוי״ט עירובין פ״א מי״א ד״ה ואת שכתב כי יחוש על קלקול הדיוטא לכאורה ט״ס וצ״ל על קלקול החצר שאין ד״א דאי קלקול הדיוטא אף הא׳ לתסרו וצ״ע ואי״ה במ״א יבואר עוד דברי הפרישה ולבוש קצת וכאן אין להאריך: