פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב שסג:א

שיש עט״ז המ״מ פי״ז מה׳ שבת הלכה ט׳ יע״ש ועסי׳ שמ״ה במ״א א׳ מחלוקת הר״מ ז״ל ושאר פוסקים ואמנם לחי משום מחיצה ד״ת וקורה משום היכרא ועירובין י״ב מבוי הכשירו בלחי הזורק לתוכו חייב בקורה פטור להר״מ ז״ל יתפרש בג׳ מחיצות ולבאר פוסקים בב׳ מחיצות וער״מ ז״ל פי״ז ה״א ומ״מ שם דלחי ד״ת הוא ואקורה קאי ועיין לבוש כאן ונ״מ לפסול עדות או מומר לחלל שבת ד״ת הוי מומר לכ״ה ומיהו י״א שאין לנו רה״ר עסי׳ שמ״ה בט״ז ו׳:

אמר ההדיוט הכותב בדין לבוד וצורת הפתח יש לי הרהורי דברים והנני פורטם בכאן בעזה״י דע דלבוד הלמ״מ הוא ואפילו תרי לבוד למעלה ולמטה ואפילו באורך אמרינן לבוד ובפי׳ הלבוד לא זו שאומרים כסתום דמי עד״מ לחי רחוק מכותל פחות מג״ט עמ״א ה׳ אלא אפי׳ אמרינן דכ״מ אויר כסתום דמי כמו פס ד׳ בסעיף ל״ה וג׳ חבלים כו׳ עסי׳ שס״ב הרי יש גובה עשרה ערש״י סוכה ד׳ ב׳ ד״ה פחות כו׳ שמאריכין כו׳ והנה בלבוד מ״ה מחיצה גמורה הוא לכל דבריה ומתנאי הלבוד בי״ד שע״א כתב הר״ב בהג״ה דא״א לבוד להחמיר יע״ש במ״א סי׳ תק״ב אות ט׳ האריך בזה והביא ד״ה עירובין י׳ יע״ש ובסי׳ תרל״ב או ה׳ פי׳ ממ״ש הטור דלא אמרינן לבוד להחמיר דהוי כסמוכים אל תטעה לפרש דבריו דלבוד כסמוכים דהא קיי״ל לבוד כמאריך וכסתום עב״י כאן אלא לומר לבוד כולי האי להחמיר כסתום ובסכך פסול לא אמרינן אלא כסתום מאריך ולא בסכך פסול אבל ביש ב״ט פסול ועוד ב״ט פסול וביניהם אויר פחות מג״ט יש לי להסתפק דלבוד אי כסמוכין נמי אמרינן ופסול או רק כמאריך וסתום ואמרינן כסתום בכשר יע״ש וע׳ לבוש והנה אי אמרינן לבוד כדבר ממשיי לומר כאלו אינו המעיין בסוכה ד׳ ב׳ ולקמן בה׳ סוכה תרל״ג סעיף י׳ חקק עד עשרה פחות מג״ט לכותל אמרינן לבוד ופריש״י ז״ל החקק כאלו מגיע לכותל הרי דלבוד כממשיי וי״ל זה מחלוקת בטור שם עמ״א שם ח׳ אי כשר מחקק ולכותל די״ל דלבוד כאלו המחיצה סותם האויר ע״ג החקק לא לביד דהקרקע שביניהן כנטול והבן. ועשו״ת ח״צ ז״ל סי׳ נ״ט בערוגות קטנות כתב לבוד כממשיי לא אמרינן וראיה סכך פסול שיש ביניהם כשר פחות מג״ט דלא אמרינן לבוד כאלו ניטל הכשר בממשיי יע״ש והיינו בתרל״ב סעיף ד׳ דוקא אויר ביניהם וי״ל דכל שיש כשר ביניהם כולי האי לא אמרינן לבוד להחמיר ע׳ לבוש שם. ומ״ש שם ראיה מעירובין כ״ה א׳ סמך מחיצה למחיצה פחות מג״ט כלבוד אלמא לבוד להחמיר י״ל דלאו מתורת לבוד אלא בטל הוא ולא חשיב ערש״י שם עשה כלומר ויש פוסקין כרב שימי בר אשי אע״ג דלא קיי״ל כן. ובשמ״ה פחות מג״ט לבוד משמע אף בממשיי עב״י שם בהיזמי והיגי וצואה ובהא דשבת ז׳ וזרק ולא נח על כל שהוא פחות מג״ט כו׳ ולפ״ז לחי רחוק פחות מג״ט מכותל וביניהם קרש מעצי אשירה י״א דפסול דממשיי הוא ואע״ג כשרוף דמי לענין שיעור מ״מ ממשיי הוי דלא אמרינן לבוד ועמ״א כאן ה׳ ותר״ל בט״ז ב׳ וא״כ אם עומד שם עצי אשירה גרע טפי ועתו״ש כאן אות ח׳ ועמ״א תרכ״ו אות ו׳. והנה לבוד הוי מחיצה גמורה מ״ה להתחייב הזורק שם ולקולא ג״כ ומדרבנן גרועי מיקרי כבסי׳ ש״ס עמ״א א״ב וי״ל הגריעותא שתי בלא ערב או להיפוך הא כל שיש שתי וערב י״ל אפילו נעץ קנים פחות מג״ט וקנה א׳ בראשם לבד ערב הוי מחיצה מעליא ואף יותר מב״ס מהני ובהוקף וכן בערב לחוד כאותן לטי״ש המחוברים ביתידות בד׳ קונדסים וצ״ע. עסי׳ שנ״ח ס״ו בלבוש לבוד למעט האויר יותר מג״ט לא אמרינן ועא״ר שם:

צורת הפתח מבואר דינו בשס״ב סעיף י׳ וכאן סכ״ו ומשמע אפי׳ עשה מעצי אשירה כשר דא״צ שיעור כלחי ומה שצריך לקבל דל״ת קש ואפר אין ראוי לכך מ״מ שרי עתו״ש אות ט׳ הביא ד״ה בסולם של אשירה ואי״ה יבואר לקמן. ועתו״ש בסי׳ שס״ב אות כ״ה אי צריך ד״ט בצה״פ ויבואר אי״ה בט״ז אות י״ט. ודע שאני מסופק בצ״ה אי הוי מחיצה ד״ת ולחייב הזורק בתוכו בנעץ ד׳ קונדיסים ועליהם צ״ה אז צ״ה מהני להתיר כרמלית ופרצה יותר מעשר דמ״ה הוי מחיצה מש״ה מהני צ״ה ועסי׳ תר״ל ס״ב וס״ג משמע צ״ה לחוד לא מהני לסוכה ובס״ו נעץ ד׳ קונדיסים משמע אף דהניח למעלה קנה עליהם דלא מהני ועמ״א אות ט׳ כל מ״ה הוי מחיצה בסוכה מהני כו׳ ש״מ לכאורה צ״ה לא מהני רק בכרמלית וכדומה הא למיהוי רה״י גמור ע״י צה״פ לא וצ״ע טובא. עסי׳ שנ״ו במים לא עבדי פתחא י״ל צ״ה לא מהני שם כל שרחב יותר מג״ט ועסי׳ שס״א במ״א ד׳ ועתו״ש כאן בצ״ה אי בעינן רחב ד״ט או אף פחות ואי״ה באות י״ט בט״ז יבואר עוד: