פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב שסב:ג

והוא עט״ז והיינו הואיל דנעשה המחיצה בשבת במזיד אע״ג דהוי רק מדרבנן איסור תחומין מ״מ אסור לקולא אף לפי׳ המחבר בס״ג כהר״ן עט״ז א׳ והנה בעירובין מ״ד ב׳ ופירש״י שם ד״ה לדעת כו׳ פירוש דלדעת היינו אותם שהועמדו שם ור״ח נמי המקשה סבר שהיה א׳ מהם ופריך כו׳ וא״כ דין זה מפורש בגמ׳ אלא שהר״ר יהונתן נתן טעם דהוי במזיד וע״ז ג״כ הקשה הט״ז דאם שייך כאן מזיד מה בכך שהם לא ידעו ר״ח איך צוה לעשות כן וגם איך הלך רבי נחמיה בזה והא בס״ג משמע מזיד אף אדם אחר עשאה אסור לכל אלא שכאן לא היה איסור עשיית מחיצת בני אדם לית בנין כפי׳ רש״י שם אלא דאפ״ה אם אותם האנשים יודעים שהועמדו לשם כך יודעים יבואו לזלזל כו׳. ובאמת קשה וצ״ע ולפ״ז בס״ג בהזיד אסור אף לאדם אחר שעשה המחיצה בשביל א׳ שיטלטל שם או אף שלא עשאה כ״א לעצמו במזיד אסור לכל לטלטל שם ובשוגג דמותר היינו שעשה א׳ שוגג ואדם א׳ מטלטל שם ער״מ ז״ל פי״ו מה״ש הכ״ב ואי״ה במ״א ה׳ יבואר זה וכאן אין להאריך: