פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב שלח:ד

הדלף עט״ז האריך ועמ״א י״ב משמע דפירש כיש״ש דמבטל מהיכנו תלוי באין עושין גרף לכתחלה וע׳ טור דהקשה על הר״מ ז״ל שכתב פכ״ה הכ״ד דבדלף אין ראוי אסור דזה לר״י שבת מ״ג דאין כלי ניטל אלא לדבר הניטל כו׳ וקשה דלר״ח נמי מוקי נמי בדלף הרפוי דאל״כ מבטל כלי מהיכנו וע״כ תי׳ הט״ז דלהר״מ ז״ל סובר כאביי שם דאף במקום פסידא אין עושין גרף לכתחלה א״כ הוי מבטל כלי מהיכנו והטור סובר כרבה דעושין לכתחלה במקום פסידא כרבה שם ובשבת מ״ג דמוקי בראוי לר״ח הוא לאביי דהוי מקשה שם כן אבל להלכה סובר הטור כרבה וכל שיש דלף עושין לכתחלה ואין מבטל מהיכנו דשופך. ועסי׳ ש״ח בטור וב״י שם כמ״ש הטור מותר לקבוע ישיבתו אצלו דפוסק כב׳ תירוצים לקולא והמחבר בש״ח סל״ז פסק במקום פסידא שרי לקבוע היינו כתי׳ א׳ וכאן פסק כר״מ ז״ל בדלף דלית כ״כ פסידא בדלף בבית וברחייא דאביי ביצה ל״ה טיט היתה ויש הפסד הא דלף בבית אין הפסד כ״כ אסור ליתן כלי באין ראוי דמבטל מהיכנו שאין עושין גרף לכתחלה ומיהו הטור חושב דלף להפסד הא באין הפסד כלל מודה הטור דאין עושה גרף לכתחלה כמ״ש בסי׳ ש״ח וביצה כ״א ועמ״מ פכ״ד הכ״ח ממ״ש ביצה כ״א וכי עושין לכתחלה משמע שאם עבר שרי להוציא דאל״כ כו׳ ולא הבינותי דהוי מבטל כלי מהיכנו ומיהו הלשון משמע אף בגוונא דל״ש מבטל כלי מהיכנו להניח דבר ע״ג קרקע כו׳ והמחבר בש״ח בסל״ז אפשר דוקא לקבוע כו׳ ולא לעשות מעשה בידים להביא כלי לשם ומיהו לקבוע ישיבתו בלא הפסד להמחבר אסור ואין להאריך ובחידושינו ביצה כ״א ב׳ ול״ו ב׳ כתבנו מזה: