פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב שלד:כא

אוסר עט״ז של עץ נשרף יש בו כיבוי מ״ה ומשאצ״ל לר״י חייב מ״ה ולר״ש פטור ואסור ובהיזקא דרבים ל״ג הא היזקא דיחיד גזרי שאין ברור כ״כ אבל צערא אף דיחיד ל״ג וכ״ת משאצ״ל חמיר טפי כמ״ש המ״א אות ל׳ הא בורכא דמפיס מורסא בשכ״ח במ״א אות ל״ג ואף הר״מ ז״ל שיש לו פירוש אחר יודה לזה ולר״י משאצ״ל חייב והטור וש״פ פסקו כר״ש והר״מ ז״ל פוסק כר״י והמחבר לא הכריע בכאן אף דיעה א׳ בסתם מדכתב והרמב״ם כתב י״ל דהוי וי״ו במקום אבל וכמו אבל הרמב״ם אוסר ולא הכריע ועמ״א אות ל״א ואי״ה שם יבואר ודבר שאין צריך לגופה במתכות דשרי היינו שאין מתכוין לצרף הא לא״ה אסור מ״ה ער״מ פי״ב הלכה ב׳ יע״ש. ודבר שאין מתכוין לר״ת שרי באין פ״ר ולר״י אסור וי״א לר״י מדרבנן וי״א לר״י מ״ה וע׳ שבת קל״ג אביי אמר לר״י צריך קרא משמע מ״ה ע׳ חה״ר שם וי״ל לרבא אינו כן ואפילו תימא ל״ד. והלכה כר״ש באין מתכוין ואף הר״מ ז״ל פוסק כן ואי״ה יבואר עוד:

ערש״י ביצה ח׳ א׳ ד״ה פטור מקלקלים פטורים ובשיטה מקובצת תרי דרבנן מותר לכתחלה ועתוס׳ ד״ה ואינו וצ״ל מ״ע כיסוי התירו כאן ולק״מ משופר תקפ״ו דאל״כ לב״ה לכתחלה נמי ע׳ במהר״מ מלובלין ז״ל וסובר רש״י מוקצה נמי לתלמודא דידן אסור אף דיעבד עתוס׳ ד״ה אמר רב יהודה והדברים ארוכים ואי״ה בסי׳ תצ״ח במ״א למ״ד יבואר. ושם ולטעמיך בדקר נעוץ להר״מ ז״ל ספק מדרבנן לחומרא ופסק משאצ״ל חייב צ״ע: