פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב שלג:א

אסור עט״ז כבסי׳ ש״י ס״א פירות העומדים לסחורה שרי בטילטול ואכילה כר״ש ותבן הראוי לבהמה נמי שרי בטילטול שבת קכ״ז ב׳ במשנה ובר״מ ז״ל פכ״ו הט״ו אוצר כו׳ אלא עושה שביל כו׳ אראש דבריו קאי דלרשות אסור להתחיל דהוי טירחא יתירא (אפשר ל״ד דו״ה קופות מה לי להתחיל מבע״י רק הטעם עובדין דחול כמ״ש הב״ח) אלא עושה שביל ברגליו והוא מברייתא שם קכ״ז א׳ ואפי׳ לעשות שביל אין היתר משוסם עובדין דחול כ״א ברגליו ולרש״י שם משמע דברגליו מותר מוקצה ועמ״א ש״ח ז׳ ולר״מ ז״ל לרשות וכר״ש אין ראיה דהתירו ברגליו שלא להיות עובדין דחול ועא״ר שם. והנה לר״ח שם דמוקי מתני׳ כר״י מוקצה לא האוצר שלא יתחיל אף למצוה אסור מוקצה ומינה לרשות אף התחיל אסור (דמש״ה תנן מפנ״י בה״מ ואורחים ולא אמר מפנין לאורחים ובה״מ כו׳ לומר אף לזה יותר מדו״ה אסור או יאמר סתמא ש״מ דוקא מפני אלו מפנין הא לרשות לא) וברייתא דאין מתחילין כר״י ולמצוה הא לרשות אף התחיל אסור ואפ״ה עושה שביל ברגליו ש״מ דמותר ואף לשמואל דפסק כר״ש וברייתא לרשות מ״מ לא פליג עליה דר״ח בהא דברגליו שרי. ואידך ברייתא תבואה צבורה התחיל מע״ש מותר להסתפק כלפי לייא כו׳ היינו לר״ח ולמצוה כו׳ ומש״ה אמר אימא ור״ש מתיר אבל לשמואל מוקי הך ברייתא לרשות ואה״נ דר״ש אוסר וכסתם משנה מפני ביה״מ כו׳ הא לרשות לא יתחיל. אבל הט״ז ז״ל לא הונח לו בזה לומר מחלוקת בין ר״ח לשמואל ודכ״ע למצוה בהתחיל שרי לר״י ולר״ש בלא התחיל אבל לרשות לכ״ע אף לר״ש לא מתחילין אף להפנות מעט ואם התחיל לרשות אסור אפשר אף פחות מכשיעור ג״כ ואף מחמה לצל וכדומה שלא יגנב שרי בסי׳ ש״ח הא לפנות לישב שם אדם שאין אורח אסור באפשר מפני טירחא ועדיין צ״ע ולטעם עובדין דחול כל שיש ט״ו סאין התחיל בה וליכא ט״ו סאין תו שרי לרשות ומינה כל שאין בה ט״ו סאין אף לא התחיל בה שרי לרשות ועב״י. והוי יודע דלא כל שבות התירו צורך מצוה דהא שבות דשבות דוקא י״א התירו למצוה הא שבות לחוד ודאי לא אלא דוקא כה״ג עובדין דחול וכדומה ועמ״א סי׳ ש״ז אות ז׳:

עוד רגע אדבר בהא דתבואה צבורה יש בו שלש פירושים א׳ רש״י ז״ל מפרש מוקצה וגרס להסתפק להאכיל לבהמתו וכמה תבואה צבורה לתך הא פחות סתמא לאו לאוצר ולא מוקצה הפי׳ הב׳ פי׳ הב״י ז״ל ברי״ף וגרס מטלטלין היינו לפנות ולר״ח במצוה ולשמואל לרשות כמה תבואה צבורה לתך היינו עד לתך כל שפחות מלתך שאין ט״ו סאין אף אתחולי לרשות מותר לר״ש והלכה כוותיה והטעם כל שפחות מלתך אין שם אוצר עליה וה״ה תבואה שבקופות וכדומה שעומד למאכל בהמה אף יותר מט״ו סאין שרי להתחיל לרשות דו״ה קופות ודוקא אוצר לרשות אסור להתחיל וה״ה אם הקצוהו בפי׳ לאוצר אסור לרשות אף פחות מלתך הפי׳ הג׳ הר״ו ז״ל אוקמיה לדבר מצוה ולתך ט״ו סאין ועד בכלל שרי עב״י א״כ יש ג׳ טעמים טורח או עובדין דחול אם כל שהוא לאוצ״ר לא התירו לרשות להפנות הא כל שהתחיל מבע״י או עומדת לאכילה יודה הב״י דשרי לרשות להמעיין בב״י: