פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב שכה:א

ופשט עט״ז וכ״כ הב״ח הגירסא במרדכי ותוס׳ כתב היינו המרדכי ולחלק בין נותן ביד ומניח לפניהם או נותן ביד עכו״ם או כמ״ש בא״ר אות ב׳ באם עכו״ם בפנים שרי דהוה עקירת עכו״ם עקירה חדשה ובין כשהעכו״ם עומד בחוץ ופשט לפנים דהוי עקירת ישראל עקירה ע׳ שבת ג׳ א׳ בתוס׳ ד״ה מ״ט. ובב״י כתב במקום ות״ו ותוס׳ כתבו דמשמע דחולקים עמ״ש תחלה ולא״ז שרי אפילו ליתן ביד עכו״ם דהוי עקירה דישראל לדידן דלית לן רה״י הוי ג״כ שבות דשבות במקום מצוה ודרכי שלום דשרי כבסי׳ ש״ז ס״ה (ומשמע ל״ד אמירה לעכו״ם ה״ה לישראל שרי לעשות שבות דשבות ביד במקום מצוה ועמ״א אות י״ו משמע כך דהיכא דא״א גם זה מותר). והקשה הט״ז לדידן אמאי יהא אסור עקירה לחוד הא הוי גזירה לגזירה והנה כ״פ גזרו גזירה קרובה ואי״ה בשמ״ו ושמ״ז יבואר בזה. וסיים כן דלצורך מצוה כמו בס״י דהוי צורך שבת שרי לומר לעכו״ם לדידן אבל כאן שאין לצורך מצוה וכשאין אלם ודרכי שלום אסור אף שבות דשבות. ע׳ לבוש במ״ש דאסור אם יודע שהעכו״ם יוציאם דעביד חצי הוצאה ובחפצים של עכו״ם א״י אם הוא של עכו״ם וקשה דבב״י הטעם דנראה כישראל מצוה להוציאן כו׳ ואף להניח לפניו ולומר לו אסור ובחפץ עכו״ם עביד חצי עקירה ועמ״א אות ו׳ ואי״ה שם יבואר עוד עא״ר אות ב׳ בזה: