פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב שכד:ה

אין עט״ז הביא לשון הר״מ ז״ל פכ״א הח״י מה״ש המחתך כו׳ (ט״ס פ״ח) ותוכן כוונתו דהטעם מטרח באוכלין הוא הטעם דנראה כטוחן להר״מ הואיל ואין לצורך אכילה דבלא״ה ראוי לאכול. ומיישב עפ״י הגי׳ בר״מ ז״ל יע״ש ולפ״ז להר״מ כל שחותך חתיכות גדולות אפילו ראוי לאכול כך שרי דלא הוי טוחן אבל לדידן אסור בכ״ע דמטרח באוכל אסור. ועסי׳ שכ״א סי״ב כבורר ולאותה סעודה שרי ולאחרת אסור אף לבו ביום. ובב״י בשכ״א משמע שגורס בפ״ח המחתך ירק מעט לבשלו חייב שתולדת טחינה הוא יע״ש וע׳ כ״מ: