פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב שכד:א

מ״ש המחבר בס״א אין כוברין שבת ק״מ ובר״מ פכ״א הל״ב מרקד ובמקום גבוה כמרקד (מדרבנן) וכ״ה בירושל׳ ובלבוש שכל זה דרך עובדא דחול צ״ע. גם מ״ש בס״ב קודר כו׳ במדה שלא כדרך מדידה ובש״ע משמע כרי״ף דבמדה אסור רק בכלי אחר כפי אומד הדעת וכמו שציין באה״ג ועא״ר וע״ש בזה:

אבל עט״ז שבת קכ״ה ב׳ ועב״י דהרי״ף ורא״ש פסקו כר״י בר״י דסתם תנא כוותיה היינו במשנה דנותנין מים למורסן יע״ש ואני ההדיוט בשכ״א לא הבנתי כן וכ״מ לשון הרא״ש מאן י״א ר״י בר״י וש״מ דהלכתא כוותיה מדאמר מאן י״א ר״ל ולהודיע דהלכה הוא ות״ק אפשר נמי כר״י בר״י סובר ואפ״ה אוסר ואין להאריך כאן ודעת הב״י ברי״ף ור״מ ורא״ש הוא כך כמו שאגיד. כי לענין הלכתא כר״י בר״י פסקו כולם כן כסתמא בתרא וגם רבה אמר ר״י בר״י הוא ולא אמר יחידאה היא (וז״ש הרי״ף מדמתרצינן עפ״י הבנת הב״י) וגם הר״א ז״ל בפכ״א הל״ד מדשתיק אודויי אודי ליה וגם דעת התוס׳ משמע כן. ואמנם לענין אפר דאין בר גיבול אם חייב חטאת לר״י בר״י בזה אין הוכחה לפסוק כר״מ ז״ל שהרי הר״מ ותוס׳ וכמה גאונים חולקין ע״ז וסוברים דחייב חטאת (וקיטמא שרי יש בו פירושים ותירוצים) א״כ ראוי לפסוק כרבים בזה דכיון שכן נ״מ קולא מינייהו באם נותן מים לקמח לתרנגולים בשבת להר״מ ז״ל אסור אטו גיבול ור״י בר״י אמר כך אין חייב הא איסורא איכא במים ולתוס׳ ור״א ז״ל קולא דאפר חייב בגיבול עכ״פ לרב יוסף ומים פטור ומורסן לאו בר גיבול מותר מים ולית להו למיגזר הואיל וצורך היום וקמח שאין לצורך היום גזור הא קמח לצורך היום שרי מים לר״י בר״י דהלכתא כוותיה ומ״ש הב״י התוס׳ לא הזכירו מורסן אף שהזכירו בדף ח״י א׳ היינו לאביי אבל לרב יוסף י״ל מורסן באמת לאו בר גיבול ממש הוא וחייב בגבולו ומים מותר במורסן לצורך היום ולא בקמח שאין צורך היום גזור אטו גיבול ונ״מ לפסולי עדות מכות מרדות כמו שביארנו בפתיחה כוללת ובש״ה דטירחא שלא לצורך לאו איסורא כלל ואין לוקה מ״מ. או יאמר ודאי יש מורסן קליפה העבה לאו בר גיבול וקליפה דקה בר גיבול עסי׳ תנ״ד ופריי שם במ״א א׳ ואיך שיהיה דברי הב״י ברורים ומיישרים ועתו״ש ולמ״ש א״ש ואדונינו הט״ז ז״ל אודי ליה להב״י להתוס׳ ז״ל קמח לצורך היום שרי בנתינת מים ולהר״מ ז״ל ודאי אסור דאם גזר לא גובלין מורסן אטו גיבול קמח כ״ש דגזר מים אטו גיבול בקמח אלא בפי׳ דברי המ״מ מחולק עם הב״י דהב״י הבין דהמ״מ כתב הוכחה להר״מ ז״ל דאפר דלאו בר גיבול אין בו חיוב חטאת דאם יש בגיבולו חיוב חטאת לר״י בר״י למה הותר נתינת מים במורסן דלאו בר גיבול ולמה לא גזרינן כו׳ ויקשה לתוס׳ וצ״ל דהתוס׳ סוברים דאין גוזרין דז״א דאין זה מוכרח גם מ״ש הב״י דר״י בר״י דאין חייב משמע הא איסורא איכא אין מוכרח דאל״כ היה לברור דילמא כו׳ אלא המ״מ בניחותא אמר דלהר״מ מש״ה שרי מים למורסן דלאו בר גיבול הא בר גיבול אסור מים ומוכרח הוא להר״מ מדגזר גיבול דמורסן אטו דקמח כ״ש גזירה קרובה ונ״מ בקמח אה״נ דאסור מים לצורך היום להר״מ והוכחה להר״מ הוא ממ״ש ויעיד ע״ז קיטמא וע״ש בפ״ח הי״ו והבן זהו הנראה לי בכוונת דבריו ז״ל וע׳ שכ״א ומשני ע״י ש״ו למ״ד ד״ת צ״ל דהוי שינוי גמור ומ״ד דרבנן א״ש מ״ש מערב כדרכו עתו״ש בזה ובר״מ פכ״א הל״ד: