פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב שכב:ד

וי״א עט״ז הסוגיא בפ׳ שואל קמ״ט ב׳ פשטא משמע כר״מ ז״ל פכ״ג הי״ז ואע״ג דאין הלכה כרב ב״מ ע״ה פי׳ הט״ז התם אסור להלוות מבניו הפי׳ שהוא נותן הרבית לבניו להטעימן טעם רבית ומרגילן במחיה שילוו לעכו״ם אסור דאסרוכי אף בישראל משא״כ כאן דאין מתכוין ומרגיל שרי דאין מקפיד דהכל שלו וע׳ י״ד ק״ס אות ד׳ בט״ז וש״ך י״ג ולפי זה לפי׳ זה מותר להלוותם ברבית שיתנו הם לו רבית לאפרושי מאיסורא דמצוה קעביד וצ״ע לדינא אבל להמ״מ דמחלק בין ד״ת לדרבנן קשה היל״ל בקיצור כי אמר שמואל שעוברים משום מדה ומשקל מדרבנן באחרים הא בניו אין מקפיד הקילו בדרבנן ולא להביא הא דרב דלית הלכתא כוותיה ומ״מ צ״ע ועא״ר אות י״ד מ״ש שם דבמצוה טפי דאתי למסרך כמ״ש סימן תרכ״א אות א׳ ומ״מ י״ל דאימא בט״ב דרבנן לא ואיך למד דרבנן מד״ת ולשון הר״מ ז״ל פכ״ג הי״ח אסור להפיס ולשחק בקוביא בשבת היינו בשווין באחרים המקפידין דדמי למקח וממכר הואיל ומקפידין הא בחול שרי הואיל וקוביא רק אב״ק גזל מדבריהם היינו במנה גדולה נגד קטנה הא שווין לא גזרו כה״ג ומ״ש המ״מ שחוק בקוביא אף בחול אסור היינו מנה גדולה נגד קטנה באחרים ואי״ה במ״א אות ז׳ יבואר עוד:

וע׳ במ״מ פרק ששי ה״י מהל׳ גזילה הביא סייעתא דהמשחק בקוביא גזל מדבריהם משבת קמ״ט והיינו כמ״ש התוס׳ שם ד״ה מ״ט ודוחק לו לומר משנה דלא כהלכתא וצריך לחלק בין איסורא דמחית נפשיה לספיקא בנזיר ובין ממון דלא מחית נפשיה לספיקא משא״כ להט״ז דפסקו כאן כדיעה א׳ בלא חסורי מחסרא שוין עם בניו מותר הא במנה גדולה אסור אימא הטעם דנראה כמקח וממכר וכדומה לא משום גזל וי״ל דאם איתא כן אמאי צריך כלל לחסורי מחסרא אף לרב אימא גדולה נגד קטנה אסור אף בבניו ש״מ דל״ש מקח וממכר כלל בבניו כ״א משום גזל ואף בחול אסור באחרים ה״ה לדידן אף בבניו דלית הלכתא כרב בהא וע׳ בר״מ פרק ששי מגניבה ה״י עוברין משום מדה משמע דמפרש לה בחול ומשום גזל דבריהם יע״ש וברש״י ותוס׳ ב״מ ע״ה א׳ בי״ט קאי על כולן יע״ש ואין להאריך. עסי׳ שכ״ג אי״ה יבואר עוד: