פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב שכב:ב

פירות עט״ז ביצה ג׳ יע״ש בתוס׳ ד״ה גזירה דיש ב׳ איסורין שמא יעלה ומוקצה ותרוייהו צריכי עמ״א ג׳ ובלבוש אפי׳ היה דעתיה עלייהו יע״ש וספק נשרו היום או אתמול אסור דשיל״מ א״א ספיקו לקולא עסי׳ שכ״ה והנה אם ימתין אחר השבת ירקבו הפירות ולא יהיו ראוין לכלום או אם נדר שלא יאכל פירות בחול כ״א בשבת ואם ימתין כל השבוע יפסדו ודאי י״ל דלא הוי דשיל״מ ומ״מ י״ל דספק נשרו היום או אתמול אסורים דאוקמיה אחזקה עתה נשרו ולא מקודם עי״ד סימן שצ״ז ט״ז ב׳ וי״ל אדם מעותד למיתה משא״כ פירות אי לא נגמרו עדיין כ״צ דרכם להיות באילן ולא ליפול אמרינן עתה נפלה ועסי׳ תקי״ג בט״ז אות ח׳ ואי״ה שם יבואר ובקידושין ע״ט קידשה אביה ובפ״י שם והנה אם נדר שלא לאכול פירות בחול דכתבנו דלדידיה לא הוי דשיל״מ דימתין כל השבוע יפסידו י״ל דתליא במ״ש המ״א שי״ח ב׳ דומיא דתרומה הואיל ולאחרים הוי דשיל״מ תו גם לדידיה לא בטיל יע״ש ומ״ש כיון שלא נעשה מלאכה כו׳ כ״כ הב״י הא נעשה מלאכה ביד עכו״ם צריך כ״ש ול״ת דכאן צריך כ״ש דיעלה ויתלוש לאכול מיד במ״ש קמ״ל דל״ג כו׳ ועסי׳ שי״ח במ״א ב׳:

לי העני יש בכאן חקירה אחת וגדולה היא אלי בפירות הנושרין דאסור אף בטלטול וכן ביצה אסור אף בטלטול אף מתרנגולת העומדת לאכילה ואף בי״ט כבסי׳ תקי״ג וכ״ה בביצה ג׳ ב׳ וכ״כ הרי״ף שם אמאי הא כתב המ״א בסימן תמ״ו אות ג׳ דכל דבר האסור באכילה אם רוצה ליתן לעכו״ם לא אסור בטלטול כנבילה לכלבים וכדומה א״כ ביצה אמאי אסורה בטלטול הא ראוי ליתן לעכו״ם וכן פירות הנושרים וכ״ת אה״נ אלא דוקא באין רוצה ליתן לעכו״ם כפירות טבל הא בורכא דא״כ מה הוקשה להם תוס׳ ביצה ב׳ א׳ אמאי תנן לא תאכל דהא אף בטלטול אסור דלא פסיקא טלטול וכדכתיבנא וע׳ לבוש כתב איסור הטלטול משום מוקצה ואף אם ליכא עכו״ם הא ראוי לכסות כלי ולסמוך כרעי המטה ומיהו לזה י״ל דהוי כאבנים דבעי יחוד מעי״ט וע״ש דלאו להכי קיימי ונולדה בי״ט דאסור בשבת לא מהני יחוד ביה״ש ע״ש דביה״ש אסור מספק והדברים האלו ארוכים וצ״ע כעת ואי״ה בתקי״ג יבואר בזה וכאן אין להאריך וע׳ יש״ש ביצה: