פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב שכא:ו

אסור עט״ז לרש״י וטור דצנון אסור כל שמלח חתיכה א׳ ומניחה לסוף הסעודה או שתים מיד דדמי לעיבוד זה בצנון דהמלח מעבדו משא״כ ביצה לסוף הסעודה אין מעבדו המלח ושתים ביחד ג״כ אין דרך עיבוד בו אבל להניח ביצה ובשר לסעודה אחרת דהיינו זמן רב ביותר יש בהם קצת עיבוד ואסור ועמ״א אות ז׳ משא״כ להר״מ הטעם מראה ככובש וביצה אין דרכו לכבוש קשה אפי׳ להניחה לשתרי בשר וביצה והמחבר זיכה שטרא לבי תרי זה לכאורה כוונת הט״ז. וצ״ע המחבר סובר כטור ורש״י דשייך מדרבנן עיבוד באוכלין אלא דמולח צנון לאכול לאלתר הוקשה לו למה נאסור ולא ס״ל דנראה כמלאכת העיבוד לכן פי׳ דנראה ככובש ומש״ה ביצים מרותחים דאין דרכם לכבוש (ובהא פליגי ח״א ביצה אסורה דהטעם משום מעבד וביצה עדיף דצנון מפסיד וח״א כובש ביצה אין דרכה עמ״א ה׳) משא״כ להניחה לאחר זמן רב מסעודה לסעודה מודה להמחבר דאסור משום מעבד עמ״א זיין:

הרבה עט״ז מ״ש דדמי לעיבוד זה לפירש״י וכמ״ש באות א׳ משא״כ להמחבר דומה לכובש כבשים כמ״ש באות ג׳ א״כ צ״ל פולין נמי נראה ככובש כבשין עמ״א אות ח׳ וה׳: