פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב שכא:יב

ונותן עט״ז. אמר הכותב קודם בואי לברר דברי המחבר בסי״ד וט״ו וי״ו ודברי הט״ז אקדים הקדמה קטנה וזו תוארה. ודע דלש אב מלאכה בקמח ובעפר תולדה הר״מ ז״ל פ״א הי״ו. והיינו אף בדבש ואף בשומן אווז וכיוצא בזה מ״מ לש ונדבק. ומיהו לרבי דנתינת מים הוי כלישה י״ל בנותן שומן אווז ודבש קרוש אף לרבי אין חיוב חטאת דלש כגרוגרות בעינן ובמים נכנס בקמח משא״כ בדבש קרו״ש ושומן. ובע״ש הקשה אמ״ש הרמ״ז זרע פשתן חייב (זבחים צ״ד ב׳) דמדבק אהדדי כ״ש קמח דנדבק ואמאי פסק כר״י בר״י דנתינת מים פטור ולכאורה קושיא חזקה היא ואפשר זרע פשתן הדבוק בהו יכול ליקח בידיו ולעשות גוש חייב משום לש משא״כ בקמח במי׳ כ״ז דלא לש אין דיבוקו עולה יפה ואין ניקח בידו עסי׳ ש״מ סי״ב. ודע עוד דמורסן וסובין יש בו פירושים עמ״א סי׳ תנ״ד ופריי שם שי״א מורסן הקליפה העבה הנושרת בכתישה וסובין הנשאר בנפה וי״א להיפך. וי״ל הדק שבו שייך בו גיבול אבל העב הנושרת בכתישה החוש יעיד שאין בר גיבול כאמור ובחידושינו כתבנו מזה:

ועתה הבוא נבוא לבאר דברי המחבר והר״ב והט״ז בסי״ד וט״ו וי״ו בעזה״י. בשבת קנ״ה וקנ״ו וח״י. פלוגתא דר׳ ור״י בר״י אי חייב בנתינת מים לחול א״ל. והרי״ף ור״מ והרא״ש וטור פסקו כר״י בר״י בנותן מים אין חייב עד שיגבל. וכמשנה דקנ״ה ב׳ נותנין מים למורסן ולא גובלין. ומ״ש הרי״ף קנ״ה מדמתרצינן אליבא דר״י בר״י ש״מ הלכתא כוותיה וממשנה אין ראיה דמשנה פ״ק משמע כרבי יע״ש או דה״פ דמדאמר היכי משני על יד על יד ש״מ דהלכתא כוותיה כלומר כי״א ולא כת״ק דאמר אין גובלין ונקטינן מהא דקלי בעבה מותר ע״י שינוי מעט מעט וכמ״ש בע״ש דמים נותן הרבה מיד בפ״א רק הלישה הוא מעט מה שאוכל באותה סעודה ועיין ר״ן שם וברכה מותר הרבה ע״י שינוי שנותן הקמח תחלה והרא״ש שם השמיט והיכי משני על יד על יד וכתב ש״מ דהלכתא כוותיה אולי יש שם חסרון בדפוס. ולכולהו לרי״ף ורא״ש וטור ורש״י שתיתא היינו קמח קלי רק זה עבה וזה רכה. ולפ״ז י״ל קלי לאו בר גיבול הוא ומדרבנן אסור והיכא דמשני בעבה בעינן מעט מעט דהוא שינוי גדול הא קמח תחלה לא דדומה ללישה וברכה מהני שינוי כל דהו קמח תחלה או דקלי בר גיבול הוא ונקיט קלי דראוי בשבת לאכול משא״כ קמח עם מים אין ראוי בשבת ועסי׳ שכ״ד מ״א א׳. אבל הר״מ ז״ל פירש קלי מ״ה לאו בר גיבול ומדרבנן אסור וע״י שינוי על יד שרי הא קמח כה״ג לתרנגולים אסור ע״י שינוי כל שכדרכו מ״ה ע״י שינוי מדרבנן אסור אם לא שינוי גדול או תרי שינוים כבסימן שכ״א במלח ס״ז ושתיתא תבואה שלא הביאה שליש הוא דה״א דשרי דכחול הוא ואין בו לישה ופריך והא תניא (ל״ג והאמר״ת) בברייתא אחריתי דשתיתא אסור ל״ק בעבה אסור בהרבה (כ״א על יד כמו קלי) וברכה מותר בהרבה ע״י שינוי קצת קמח תחלה הא קלי לא מהני ברך קצת שינוי כ״א על יד דוקא והמחבר בסי״ד שהשמיט לדעת הטור להקל בקלי ברך ע״י קמח תחלה דל״ש כמ״ש הט״ז אות י״א ומצה מע״ל אה״נ על יד שרי אף להר״ם דשתיתא קיל מקלי וכ״ש דמהני בשתיתא עבה מעט מעט. אבל הי״א בסי״ו הוא בעה״ת דפסק כרבי דנתינת מים הוי גיבול וה״ה דאוסר בסי״ד קמח קלי. ועסי׳ שכ״ד ס״ג וי״א ליתן מים למורסן בשבת הוא דעת בעה״ת כרבי דנותן מים חייב אף בקמח תחלה מדאמר האחרון חייב עיין תה״ד נ״ג ה״ה קלי עכ״פ מדרבנן אסור בעבה מעט דנותן מים זהו גיבולו ליכא שינוי אבל רכה ע״י שינוי קמ״ח תחלה שרי כשתיתא והקשה על הר״ב בסי״ב אמאי לא פירש ברכה דוקא דעבה על יד לא מהני כ״ש קמח תחלה לת״ק דהוא רבי ובמ״א אות כ״ד תיקן זה דהר״ב ביאר זה כמו בשתיתא היינו רכה ע״י קמח תחלה:

עוד כתב די״ל אף ע״י שינוי ברכה לא מהני בשום ושחליים שכ״מ דעת בעה״ת דלא הזכיר ע״י שינוי ברכה שרי והטעם דקלי מותר ברכה דאפשר דבר גיבול הוא קיל טפי משא״כ שחליים לאו בר גיבול הוא או דסובר כר״מ שתיתא תבואה הביאה שליש הא שחליים דמי לקלי לא מהני ברכה קמח תחלה ה״ה שחליים לא מהני כו׳:

הא דפ״ג בר״מ דיו הטעם משום עין צבע ואף לראב״ד פ״ט דעין צבע פטור אבל אסור עכ״פ ומיהו משנה דאין שורין דמשמע חיוב חטאת י״ל עין צבע להר״מ ואין להאריך:

נסתפקתי אם גיבל קמח לתרנגולים במזיד בשבת אם שרי ליתן לפניהם ובשי״ח במזיד אסור לו לעולם אכילה ובהנאה שרי וה״ה לעכו״ם מותר ליתן בשבת ולישראל דבר זה אסור עד מ״ש משא״כ לעכו״ם וה״ה לתרנגולים וצ״ע כעת: