פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב לב:ח

אפילו עט״ז. הנה בדברי המחבר כאן ובט״ז כאן ואות י״ד יש התבוננות רב ואני העני אפרש כפי כחי בעזה״י. ע׳ מנחות הקומץ כ״ט א׳ וברש״י ד״ה שאין וד״ה יריכו וד״ה וי״ו איר״ע ועב״י ב׳ תירוצים אין מכשירין אפסק בנוקבא ע״י אות קטנה או תינוק והא אין מוקף גויל תי׳ א׳ כפירש״י ד״ה שאין דוקא דיבוק אות לאות הא היקף גויל קלף א״צ ולזה התירוץ אין מקום כלל לדין ירושלמי תוכו של האות דפסול דהא אפילו בחוץ אין מזיק רק בדיבוק אות לאות. גם פי׳ ב׳ ברש״י תוכו ליתא דמאי איריא חלל הול״ל רבותא יותר בחוץ נמי אין מזיק. וע״כ הטור כתי׳ הב׳ של ב״י דלכתחלה בעינן מוקף גויל אבל לאחר שנכתב אין פסול אם ניקב (ויש תבלין לזה דוכתבתם כתיבה תמה מפיק מוקף גויל וכל שנכתב בכשרות תו לא מיפסל אבל אם נאמר מהלל״מ כמ״ש הב״ח בס״ד והעד דבס״ת נמי בעינן כתיבה תמה י״ל דמפסל אפילו אח״כ ומכל מקום י״ל דלאו הלמ״מ וס״ת יליף לה מתפילין יע״ש) והנה רש״י פי׳ ל״א תוכו חלל ובתפילי״ן עיין בה״ז דס״ת י״ל א״צ וקף גויל או פסול והוא יש תקנה שיתלה למעלה וצ״ק הקשה מרש״י עירובין ב׳ א׳ דפסולה ויש תקנה יע״ש. ולי י״ל דרש״י ללשון אחרון כל תוכו וחולק בבלי על ירושלמי פ״ק דמגילה (דפוס ברלין ו׳ א׳ יע״ש) דמצריך גם בפנים מוקף גויל ואמאי מכשיר בבלי לכתחלה דיש תקנה בגרירה לגרור הקו בעובי ויהיה קצת דק ויהיה מוקף גויל ומנא אמינא לה ממ״ש המ״א אות כ״ז בפ׳ פשוטה וכ״כ הפרישה וה״ה בזה ולמה לן לאכשורי לכתחלה וכש״ר משמע בלא תיקון כלל לכן אמר בתפילין וסובר כה״ג הוי שלא כסדרן וכן אין לגרור אותיות דבוקים לדעתו עב״י בסי׳ זה: או יאמר דה״פ דהמקשה ללשון ב׳ קושיא והוא קושיית הרא״ש מ״ש ה״א דנקיט מכל תוך (והר״מ ז״ל פ״א מתפילין ה״כ והוא לשון המחבר כאן ה״א או מ״ם) וי״ל בס״ת דתולה ודאי אף תוכו אין להכשיר כך דיכול לגרור ולתלות כמ״ש הבה״ז רק בה״א של שם מיירי דא״א לגרור והוא דיעבד ומ״ה שרי דהוי דיעבד וליכא בשם העצם תוך כ״א בה״א דיו״ד וי״ו חוץ מקרי ודאי עמ״א כ״ב ושם אלקיכם י״א דנטפל שרי או חדא נקיט ולרמז לזה ורש״י הקשה דהא בתפילין מיירי (ול״ד דפיסקא זו במזוזה מיירי) וא״כ אפילו כל אותיות א״א לגרור ולתלות דהוי שלא כסדרן יע״ש:

ועתה הבוא נבוא לש״ע כתב המחבר אם לאחר שנכתב ניקב דודאי לכתחלה ממ״ש אין לכתוב שיהא תוכו ניקב אפילו אין ממלא כל החלל אסור לכתחלה (וא״ש שבת ק״פ א׳ כל נקב שדיו עובר עליו הא לאו הכי אין כותבין לכתחלה אפילו שיהא בתוך האות או בעובי הקו אפשר הוי כתוך עט״ז והבן) אבל לאחר שנכתב ניקב והוי דיעבד כש״ר ואין צריך תיקון כלל לגרור עובי הקו ויהיה כשר כמו ך׳ פשוטה במ״א כ״ז דבפנים אין מזיק כלל מוקף גויל בפנים כל״ב בגמרא ניקב תוכו כשר ואין צריך גרירה כלל ואפילו היה לכתחלה כן ועבר וכתב כשר אבל בירושלמי מצריך בפנים כו׳ כמו בחוץ והיינו לכתחלה כשנכתב בפיסול א״כ גם לאחר שנכתב כל שיש באפשר לתקן לגרור העובי הק״ו ויהיה דק ומוקף בפנים יש לעשות כן וכפי הנראה מט״ז המחבר פסק כלשון א׳ ברש״י ממש וקולא לרגל שמאלי וחומרא לתוך האות לכתחלה (אף שכתב בסתם מדכתב אב״ל לא י״א) דלהר״ב מדלא הגיה נמי דתוכו אין פוסל אף לכתחלה וא״צ תיקון ר״ל לכתחילה אם נכתב דיעבד בעבר כו׳ ש״מ דפוסק כתרי לישני לחומרא וכתב הט״ז דין מחודש מלשון הטור ניקב כל תוכו פסול הא בצד א׳ א׳ בפנים כשר דכל חלק הגויל א׳ מציל על חבירו ומ״ש דוגמא בחוץ כה״ג אפשר די״ל אם נעשה נקב רחוק קצת מהאות אע״ג דשם יש היקף גויל מ״מ לדוגמא נקטיה ומעתה מ״ש באות י״ד א״ש למ״ש כאן:

ובדברי קדשו של הלבוש ז״ל סעיף י״ג משמע דאם אין הנקב ממלא כל החלל לכתחלה כותבין וסיים לאחר שנכתב ניקב יש פוסלין גם בזה היינו ירושלמי וזה סותר למ״ש בסט״ז ויש לדחות ולדחוק גם בזה יע״ש ואין להאריך עיין אות י״ד מזה: