פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב שיח:כ

במקום שיס״ב עט״ז ותוכן כוונתו דסובר כלבוש דשומן נימוח אח״כ וצונן עדיין וכשיס״ב הוי מבשל דלא כמ״א אות מ״ם ומ״מ הפרש יש בין מקום שיס״ב במקום לבד דאז ודאי המים שמשימין בכלי קרוב אע״פ שישהה הרבה שם לא יהיה י״ס בו בשמן ובשומן ובמים ובסי״ב לא זכר במקום שיס״ב רק המקום יהא חם מאוד והמים יתחממו שיהא המים חמין י״ס במים וז״ש הט״ז ולא זכר במקום כו׳ וכאמרו דהול״ל בסי״ד בקיצור במקום שי״ס במקום. וה״ה שומן במקום י״ס במקום לחוד לא בשומן ואשה סכה ידיה במקום שי״ס במקום לא בשמן ומש״ה אע״ג דהפשירו זהו בישולו היינו במקום שיכול לבא לבישול גמור הא במקום שא״א לבא לבישול גמור ודאי מדרכנן הוא וע״י שינוי לא גזור (דלרבי הפשירו בישולו ואפ״ה בכ״ש שרי שבת מ״ם ב׳ ול״ד לקולייס האספנין דאף בכ״ש אסור למ״ד הדחתן זהו בישולו עיין ס״ד י״א גמר מלאכתו מכה בפטיש) ומ״מ קשה דלאיזה צורך כתב המחבר במקום שיס״ב כאן כיון דא״א לבוא לידי בישול שם ומיהו אם נאמר בלח צונן מדרבנן יש בישול כנראה ממרוצת הט״ז באות ד׳ דכמאב״ד דרבנן ה״ה בלח צונן מדרבנן א״כ ביס״ב ושיעור להפשיר שרי דליכא למגזר דישהה דא״נ שוהה הוי דרבנן וגזירה לגזירה וי״ל עוד הפשירו זהו בישולו מדרבנן וצ״ע. ומ״ש הב״י שמן הפשירו זהו בישולו בר״מ פכ״ב ה״ש ה״ד משמע דפסק דשמן הפשירו לא זהו בישולו ועיין מ״מ והגמי״י שם אות ג׳ וצ״ע שם. ומ״ש להגיה בב״י דבאין יס״ב נמי אסור ובב״י כתוב לאמר אף ביס״ב נמי שרי ובמ״א אות מ״ם פירשתיו להמ״א א״צ להגיה וט״ז כלבוש לדינא ומש״ה מגיה ועא״ר אות ל״ז חרה אפו בו באדונינו הט״ז וכתב שדבריו תמוהים ולמ״ש א״ש: