פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב שטז:ה

שמנה שרצים עט״ז הביא דברי הר״ן ז״ל ר״פ ח״ש והם דברי התו׳ שבת ע״ה א׳ ד״ה כי היכי יע״ש וביצא לחוץ חייב בשאר שרצים דלא כהר״מ ז״ל פרק שמיני מה״ש ה״ז וט׳ דבשאר שרצים אף יצא פטור מקשה עליו מחולין מ״ג ב׳ ועמ״מ שם דלהר״מ הלכה כמשנה דשאר שקצים החובל פטור משמע אף ביצא וכצ״ל לרש״י לא הבינותי דלרש״י צובע בלא יצא הא יצא מודה רש״י משום נטילת נשמה ולא ס״ל החילוק של ר״ן אלו נצרר היה יוצא. והר״מ ז״ל הוקשה לו קושיית ע״ה א׳ בחלזון ולא ס״ל דם שלו מפקד פקיד גם בפירוש המשנה מפרש שאר שקצים שאין עור בקבע נצרר מהרה שבשרן רך וישוב לקדמותו משא״כ ביש עור וז״ש המ״א אות י״ו. ומהא דשבת ק״ח א׳ דפריך עוף פשיטא דיש עור מדחייב החובל היינו דאי ביצא לחוד שאר שרצים נמי יע״ש:

והוי יודע בשחט רוב שנים ומפרכסת כחיה חייב בחובל משום נטילת נשמה והעד חותך ממפרכסת אי לאו מי איכא מידי אסור לב״נ משום אך בשר בנפש כדאמרן: