פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב שטז:ג

הלכך עט״ז. מ״ש מו״ח תי׳ ולא דק כו׳ צריך ביאור דודאי אין במינו ניצוד לא ניחא ליה כמו דבורים וזבובים ואפ״ה כל שמכוין לצודן מדרבנן אסור הא אין מכוין שרי בפ״ר בלא ניחא ליה כדעת הערוך ואם כוונתו אמ״ש הב״ח דהטור סובר כסוגיא דשבת דלא אמר ותסברא ולר״ש א״ש דפ״ר דלא ניחא ליה שרי שיצאו לאכול דבש וה״ה וכ״ש זבובים דלא ניחא ליה פ״ר דלא ניחא שרי ע״ז קשה דבורים להב״ח נמי אין במינם ניצוד ובלאו שיאכלו דבש לא ניחא ליה מלבד שהלשון דחוק גם אין קושיא דהב״ח אף לשיטת הב״י כ״כ דסובר דבורים במינם ניצוד הוא. והב״י אפשר לדעת הערוך דפ״ר דלא ניחא שרי הוכיח דבריש משילין ע״כ ה״פ קמ״ל דבורים במינם ניצוד הוא דאל״כ לוקמיה כר״ש ופ״ר דלא ניחא ליה דבורים שאין במינם ניצוד הוי לא ניחא ליה ואי״ה במ״א אות ח״ט יבואר עוד. עמ״ש במ״א אות י״א מזה: