פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב שח:ה

אפי׳ עט״ז שבת קכ״ד ב׳ הניטלי״ם ובש״ע השמיע ניטלי״ם ובאמת מוקצה מחמת חסרון כיס שנשבר אסור כשנשבר בשבת עמ״א י״ט. ומ״ש מרבא אע״ג דרבא אית ליה מוקצה ואנן קיי״ל כר״ש דלית ליה מוקצה מ״מ קשיא ליה דרבא סובר דשברי כלים נולד עכ״פ הוי דלא כת״ק דסובר דלא הוי נולד א״כ מאן דאוסר נולד בשבת הוי לאסור ע׳ סי׳ תצ״ה וגם למה פסק בי״ט לאסור בשברי כלים ה״ה על המחבר קשה בתק״א ס״ו וי״ל בי״ט חמיר טפי עא״ר ט״ו. וכל זה שסובר דת״ק סובר לאו נולד הוא וחילק בשברי כלים להסקה הוי נולד אבל המ״א ט׳ סובר גם כאן הוי נולד ושרי בשבת ובי״ט אסור נולד יע״ש. והוי יודע דשברי כלים מעין מלאכה מותר מחמה לצל ואם אין ראוין לשום מלאכה מחמה לצל אסור ולצורך גופן ומקומן כ׳ הפרישה דשרי הואיל ואתו לצל מכלי. וכ״נ מלבוש עא״ר ט״ז ומרמ״א שלא יזוקו בהם משמע דאסור אע״ג דאתו מכלי הואיל ועתה אין ראויין הוי כאבנים וצרורות. ואני העני תמה על עצמי דבשבת קכ״ד ב׳ מעשה דרבא דשמעינן מכפר למאני׳ בחרס ורמו רבנן קלא והא לצורך גופו שרי ומאי ראיה רבא לטעמיה ברה״ר אימא מחמה לצל אסור עיין סעיף ז׳ ובירושלמי שם פרק כל הכלים הלכה ה׳ תמן כדי לגרור ראש הכרכר והכין אמר כך הא בחדא ועבה וא״נ במוציא ומטלטל יע״ש במפרש הביאו בחה״ר יע״ש והיינו דמקשה הכי אמר דאם אין בהם לכסות פי הפך אין מטלטלין אף לגופו ומקומו דהוי כאבן ואמאי הא הוי כלי לגרור כרכר ומלאכתו לאיסור עכ״פ לגופו שרי ומשני בעבה א״נ לכלי בעינן פי הפך ואם איתא דגופו שרי רק מחמה לצל אסור מה מקשה מעיקרא לגרור כרכר ודאי הוי כמלאכתו לאיסור וצ״ע. ואי״ה באות י״ב יבואר: