פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב שח:טז

אבל עט״ז ממרוצת דבריו נראה כפירש״י קכ״ה ב׳ ד״ה צאו ולמדום שלא ליגע למחר שאין מעשה חשוב מועיל לאבן לעשותו כלי והוא גי׳ הב״י בספרו הארוך ועמ״א מ״א (ע׳ גי׳ רש״ל ובעל המאור ומלחמות) והיינו רבי אמי לטעמיה במניח אבן עפ״י חבית בסיס אלמא אין אבן נעשה כלי אף במעשה רבה בדבר שאין עומד לכך ושאני חריות וז״ש המחבר אבל נדבך כו׳ ואמנם הר״מ ז״ל פכ״ה הלכה כ״א נדכך של אבנים שחשב מבע״י אם למדום מותר יורה דחישב ולמדום הוי מחשבה עם מעשה שרי אף לטלטול למחר ממש דאי כפירש״י חישב למה לי הא מוקצה מותר בנגיעה עמ״א מ״א והמחבר שינה מלשון הר״מ ז״ל שהטיל תנאי חישב ולמדום והזכיר בתורת רבותא אע״פ שחשב אסור אא״כ למדום משמע לכאורה כפירש״י דאסור בטלטול לאחר או אפשר הואיל ואמר חריות אמר כן ואי״ה במ״א יבואר עוד:

אמר ההדיוט הכותב עוד רגע אדבר בדיני כלים המוקצים למ״ש לעיל באות י״ד והוא דיש לספק כלי שמלאכתו לאיסור ונשבר וראוי להיתר נאמר דלא עדיף מכלי דאתא מחמתיה או דילמא כל שנשבר בע״ש ומלאכתו להיתר שרי ובשבת אסור דאיתקצי ביה״ש א״ד דוקא חסרון כיס הא מלאכתו לאיסור לאו מוקצה ממש ביה״ש דעכ״פ חזי לגופו ומקומו ונשבר בשבת י״ל השברים מלאכתו להיתר ומחמה לצל נמי שרי והנה במ״א י״ט י״ל מוקצים ממש ובא״ר י״ד בשם ע״ש מפורש אומר דמלאכתו לאיסור ושברים להיתר אין מטלטלין רק לגופו ומקומו ולי העני יש בזה מעט עיון כמו שאגיד כי הר״מ ז״ל פ״ו ה״ו שברי תנור ככלי שמלאכתו להיתר והוא דברי הרי״ף רביה הביא ברייתא קכ״ה א׳ שברי תנור כו׳ כרבי מאיר ומשמע מפורש שם נשבר בשבת ובר״ן דקמ״ל כחו דר״י טפקא יע״ש ואם נאמר שכוונת הר״מ ז״ל כן מבואר ההיפוך שמלאכתו לאיסור ונשבר בשבת שברים מלאכתו להיתר ושרי ונפשוט ב׳ ספיקות. ואם נאמר שנשברו בחול נקוט מיהא פלגא בידך וקשה מה פריך מה קמ״ל הא קמ״ל דבמלאכתו להיתר הוי ולא אמרינן לא עדיף מגוף הכלי גם להר״מ מה קמ״ל דטפקא להודיעך כחו דר״י ואיהו ז״ל פסק כר״מ פכ״ה הי״ב. גם תדע בגמרא שם ככל הכלים הניטלים בחצ״ר יורה כב״ח עמ״א י״ז להב״ח בנשברה בשבת ברה״ר אין מטלטלין יע״ש. גם תדע אם עושה מעשה טפקא למ״ד נולד אסור בי״ט ברצ״ה ונאמר כמ״ש המ״א בס״ו דנולד היה אלא לת״ק נולד שרי בשבת א״כ לכאורה בי״ט בשעשה טפקא שרי וז״א דע״כ ר״מ ור׳ יהודה הלכה כר״מ כאן הואיל וסתם מתני׳ ומחלוקת בברייתא הלכה כמשנה כמ״ש הרי״ף כאן משא״כ טפקא לית טעם במשנה הלכה כרבי יהודה בזה. והבן זה. ובאבן וצרורות יבואר אי״ה עוד במ״א: