פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב שה:ט

ופוקק זוג עט״ז ועמ״א אות ה״ו ואי״ה שם יבואר. והנה בחצר פוקק ומותר אף בצווארה דאיכא למיחש דלמא נפיל ואתי לאתויי ד״א ברה״ר אפ״ה שרי בבהמה דלא גזור אטו רה״ר וברה״ר פקוק אסור אפי׳ אריג בכסותה דמיחזי כמאן דאזיל לחינגא עי׳ תוספות דף נ״ד ב׳ ד״ה משום ונ״ח א׳ ד״ה לא ודף נ״ג א׳ ד״ה מהו דבהמה לא גזור אטו רה״ר יש לומר כוונתם כן דבחצר פקוק בצווארה שרי ולא גזור אטו רה״ר וגם זה אינו דהוי נמי גזירה לגזירה אבל דבר האסור ברה״ר משום משאוי י״ל גזור בהמה חצר אטו רה״ר כמו באדם עסי׳ שי״א סי״ח וא״כ חותם בבהמה למ״ש הלבוש סי״ב דהוי משאוי י״ל בחצר אסור אטו רה״ר ומיהו מסתימת פוסקים משמע דל״ג בהמה חצר אטו רה״ר דוקא אדם דבהול לצאת ואף עבד לתוספות דף נ״ז ב׳ ד״ה אי (עחה״ר שם) משא״כ בהמה דאין יוצאה כ״כ שלא ברשות האדם אין לגזור עמ״ש במגן אברהם גד״ה ואי״ה באות ו׳ שם יבואר עוד בזה יע״ש: