פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב שה:ה

חמור עט״ז בגמ׳ שבת ל״ג א׳ מ״ש במרדעת אוכף קטן א״י פירושו כי משמע מרדעת על כל הגוף ומחמם לכוליה ואוכף קטן רק במקום אוכף. ומ״ש קשורה מע״ש הא בשבת עתוס׳ דף נ״ג א׳ ד״ה והוא לרש״י משאוי משמע לכאורה מ״ה וע׳ מהרש״א שם ונ״ד ב׳ ותוס׳ כתבו דמיחזי כמכוין להוצאת מרדע או מוליך למקום רחוק ולפ״ז אף בעבר וקשר בשבת או יש לו עבד עכו״ם וקשר אסור ולרש״י יש חשש איסור תורה כ״ז דלא גלי בקשר מע״ש לא הוי מלבוש וכ״נ מפי׳ המשנה אם עבר וקשר אסור והוא בירוש׳ ובמ״מ פ״ך מה״ש הלכה י׳ הביא דברי הרשב״א דטעם משתמש בב״ח ובפי׳ המשנה משמע דבלא״ה אסור ובחצר דל״ש הני טעמים אז אמרינן טעם ירושלמי ומש״ה בס״ח הביא טעם ירושלמי והיינו בחצר (וכ״כ הלבוש בס״ח בחצ״ר) אבל הלבוש בס״ז כ׳ ג״כ טעם ירושלמי ועיין א״ר אות ו׳ יע״ש. מ״ש המחבר ושאר בהמות אסורות כתבו ז״ל מדאמר חמור דוקא וא״ל רבותא אף חמור דקרירא ליה וצריך חימום אפ״ה דוקא קשורה מע״ש דגלי דעתיה וכ״ש שאר בהמות י״ל דתנא אהיתרא מהדר ובחידושינו כתבנו מזה יע״ש: