פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב שג:ה

בקטלא עט״ז בסעיף ז׳ (ט״ס ס״ד) ובתו׳ שבת נ״ז ב׳ ד״ה הכא יע״ש ועב״ח והכלל בזה דכל שמהדקת מתראה כבעלת בשר אף שאין מוזהבות אסור משום חציצה כפירש״י נ״ז א׳ ד״ה חבקין יע״ש ואם רפוים אם חשוב אסור דמחויא כבס״ז ואם אין חשוב ורפוי שרי עב״ח שם. וא״כ ל״ק קושיית התוספות דיש ב׳ מיני קטלא א׳ נוי וא׳ לא חשוב עיין שבת נ״ט א׳ מנקטא פארי:

והנה המחבר כתב לא בטוטפת וסרבוטין באין תפורין דלמא שלפא ומחוי׳ אבל תפורין בסבכה שרי כפי׳ הטור אבל הר״מ ז״ל בפי״ט מה״ש ה״ו וה״י כפי׳ המ״מ שם טוטפת וסרביטין הטעם דלמא נפלי ואתו לאתויי ד׳ אמות וכל שתפורין זה בזה דלא נפלי שרי אבל רש״י והר״א ז״ל סוברים שמא מחויא תכשיט ודוקא בסבכה דלא מגליא שערה ומ״מ א״י למה שינה המחבר וכתב תפורי״ן בסבכה ה״ה קשורים בסבכה שרי כמ״ש הטור והלבוש בס״ב כתב קשורים שרי ובס״ה כלילא שרי דקשור הוא ובס״ו דסק״א קשור הוא ויש בו טורח כו׳ סובר כל שקשור ליכא למיחש דלמא מתירתו ומחויא דתזכור שהוא שבת והא דטוטפת דוקא בסבכה הוא ל״ד אלא דרכם לקושרה בסבכה ואה״נ כל דקשור שרי והמחבר סובר אף בקשר כל שמותר להתיר בשבת ותכשיט חיישינן דלמא שלפא ומחויא אא״כ דוקא בסבכה ואפשר ה״ה קשור בסבכה ל״ד תפורי״ן ודסקיא בס״ו אין כ״כ תכשיט חשוב למשלף ולמחוי הלכך כל שקשור דלא משליף מעצמו ונפל תו לא חיישינן שמא יפול ועמ״א אות ו׳ וכאן אין להאריך יותר ובחדושינו הארכנו. ומ״ש הב״י שכך הם דברי הר״מ ז״ל צ״ע קצת דמשמע הטור והר״ב מחולקין בפירוש טוטפת וכדכתיבנא. ועיין שבת נ״ז אמר רב הונא עניות עושין צבעונין ועשירות כסף וזהב לכאורה לתירוצא דמשנה תנן בזמן שאין תפורין משמע זה בזה וכאן הקבועין ב״ה בסבכה לז״א מתני׳ צכעונין לא חשיבי של צבעונין ותפורין זה בזה סגי וברייתא בכסף וזהב דוקא כ״ה בסבכה ובר״מ א״א לומר כן שכתב בה״ו וה״י כסף וזהב גם בשבת ס״ה צבועים נמי חשיבי וצריך עיון בכל זה:

עוד רגע אדבר כל מה שאסרו חז״ל לצאת לאשה מפני חציצה אפשר אף אנדרוגינו״ס דשכיחא טבילה ביה מטמא באודם כאשה אבל טומטום ספק זכר ונקיבה י״ל בדרבנן ספיקו לקולא ועל זכר לא גזרו אף במידי דחייץ כי לא שכיחא ביה טבילת מצוה כ״כ אף בזמן התלמוד שהיו אוכלין חוליהן בטהרה אבל אשה אף זקינה ובתולה לא תצא עט״ז אות ב׳ כ״ש בחולה מפני טבילה לחולין ולקדשים כדאמרן כאן: