פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב שא:ט

ואם עט״ז הם דברי רש״י ז״ל שבת י״א ב׳ ד״ה במידי יע״ש ורש״י סובר דאיש ואשה שוין בנקובה בבגדו חייב חטאת בסעיף ח׳ וט״ז ה׳ ורש״י שבת ס״ב א׳ דבור המתחיל וחילופיהן. ואפ״ה חייט אפשר גרע מאיש אחר דא״י בנקובה תחובה בבגדו כ״א בזמן שיוצא להכריז על עצמו דגנאי הוא לו שיודעים שהוא חייט ורש״י כתב שם אפיל״ו אומן משמע כ״ש איש אחר והא לשיטתיה איש אחר חייב בנקובה כמו אשה וצ״ע קצת ועמ״א מזה. והר״מ ז״ל פי״ט מה״ש הכ״א פסק כרבי מאיר דפוסק בהלכה ה׳ איש בנקובה (בבגדו) פטור ואף חייט פטור משא״כ להמחבר פסק בס״ח כדיעה א׳ בסתם ולומר כמ״ש המ״א אות י״ט דמיירי בבגדו במקום שאין דרך לתחוב כו׳ א״כ קשה מ״ש המ״מ שם דמש״ה פסק כרבי מאיר נגד רבי יהודה דמוקי מתני׳ וברייתא בע״ש כר״מ ואכתי ליקריה בשבת ובתחובה במקום שדרך לתחוב בבגדו והוי כאיש אחר וחייב ולהר״מ ניחא כמ״ש וא״כ לכאורה המחבר בס״ח וכאן זיכה שטרא לבי תרי דלמאי דאוקמי׳ בידיה או בשבת חייט לאו דוקא ועח״מ וצ״ע: