פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב שא:ה

לא יצא עט״ז האריך. ויש ט״ס וצ״ל דמסקנת הרא״ש באיש בין נקובה ואין נקובה פטור דלאו דרך הוצאה בבגדו ובידו חייב כבסי׳ רנ״ב ס״ו ובאשה נקובה חייבת כמ״ש התי״ט דהוי אומן דרך אומנתו בכך שתופרת ומתקנת בגדים והוי כאומן ודרך הוצאה לתחוב בבגדה נקובה וחייבת ואינה נקובה משתמשת במפתחי חלוקה ולצעיפיה מבואר בש״ג ס״ט לא הוי משאוי אבל אין דרכה בנקובה לתת בצעיפיה כו׳ ומשמע לכאורה בנקובה אף שנותנת בצעיפיה חייבת חטאת ואי״ה בש״ג יבואר זה. והקשה על הב״י מה שנראה מדבריו שכשהוציא האיש בידו מחט שאין נקובה פטור וז״א רק הטעם בתחוב בבגדו פטור והמעיין בב״י י״ל כך כוונתו אתחוב בבגדו ובין נקובה ואין נקובה באיש פטור. והג׳ מחלוקת פירשם ודיעה א׳ בסתם הם דעת המ״מ פי״ט מה״ש ה״ג בשם הגאונים ודיעה שנייה הוא רי״ף ור״מ והשמיט המחבר דעת הרא״ש והטור לגמרי דבאיש בשניהם פטור וגם הר״ב לא הגיה כלום קשה קצת. ומ״מ קשה למה כתב דיעה א׳ בסתם וי״א רי״ף ור״מ והלא דרכו לפסוק כרי״ף ור״מ כשני עמודים מהשלשה כמ״ש בהקדמתו ובח״מ כתב כן ובבאר הגולה אות צ׳ וק׳ דיעה א׳ רי״ף ור״מ ודיעה ב׳ רש״י ולא ציין מ״ש בשם הגאונים והוא כפי מ״ש הנוסחא בב״י וצ״ע: