פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב שא:יב

להחזיק עט״ז מ״ש משום זילותא די״ט עסי׳ תקכ״ב דבי״ט ליכא עירוב והוצאה דמתוך והוי צורך י״ט קצת רק משום עובדין דחול ואין אסור אלא ברה״ר וכרמלית במקום דשכיחי רבים אבל בשבת יש טעם משווי חוץ לעירוב. אבל ראיתי בלבוש הטעם דלמא אתי לאתויי ד״א ברה״ר כיון דיכול לילך כך ונ״מ טובא אם יצא ברה״ר למ״ש במ״א אות כ״ה בשם א״ר כל חששא דלמא אתי לאתויי ד״א ברה״ר אם יצא א״צ להסירם שם משא״כ משום משוי צריך להסירם שם ועיין שבת ס״ו א׳ ברש״י ותוספות שם ולענין מקל שיש בראשו מסמר שודאי עושה גומא בהליכתו והוי פסיק רישיה אלא דלא ניחא ליה בכך איכא לעיוני בהולך במקום שאין רצפה שם די״ל דגומ׳ זו א״צ לו כלל והוי דרבנן ופ״ר בדרבנן דלא ניחא ליה י״ל דשרי ועיין בחדושינו בשבת דף ס״ו א׳ הארכנו בזה ועמ״א סימן שי״ד אות ה׳ האריך בענין פסיק רישיה דאף דבדרבנן אסור כדמוכח בסימן של״ז אות א׳ בגרירה דספסל שלא יהא פ״ר וההיא דפ״ר דלא ניחא ליה היינו דלא ניחא ליה ממש א״כ במקל במסמר שודאי עושה גומא א״י היתר ומיהו י״ל דמקלקל ברה״ר וחופר כלאחר יד ושאר היתרים ומ״מ צ״ע עסי׳ שי״ד במ״א ה׳ ושל״ז א׳ ואי״ה שם יבואר עוד:

הטור הביא כאן מ״ש בביצה כ״ה ב׳ לשאת אדם בכסא בשבת אם רבים צריכין לו מותר והמחבר השמיטו כאן וכתבו בתקכ״ב לענין י״ט וכאן אוסר ברה״ר יש חיוב ד״ת כרמלית גזור אטו רה״ר ואף דכתב דחי נושא א״ע והמטה טפילה לו ומדרבנן לא גזרו אפ״ה השמיטו כאן די״ל דשאני י״ט דלית לתא ד״ת רק עובדין דחול גם ברבים צריכין ליכא עובדין דחול וכבוד התורה או אף באשה ליכא עובדין דחול משא״כ כאן בגדר מלאכה הוי אסרו אף בדרבנן אף רבים צריכין לו והר״ב ג״כ השמיטו משמע דהכי ס״ל ואפשר אף ע״י עכו״ם ברה״ר אסור דאסמכוה אקר׳ כבסי׳ רמ״ד בב״י ושאני י״ט דרק משום עובדין דחול ומיהו למאן דמתיר שבות דשבות במקום מצוה י״ל רבים צריכין לת״ת שרי כי החי נושא א״ע כו׳ ואף ברה״ר שרי ע״י עכו״ם כה״ג (מ״ש הב״י דקי״ל כרבא עיין תו״ש דקי״ל כרבא דל״ג מ״מ כת״ג גזרינן עסי׳ ש״ח במ״א אות ע״ו ושמ״ח אות ד׳) אבל הב״ח כ׳ דבשבת נמי שרי דהוי דרבנן יע״ש. והנה מה שנוהגין בקצת מקומות להושיב הסנדקות עם תינוק בכסא ולשאת אותם לבית הכנסת בשבת ע״י ישראל ודאי אסור אף בכרמלית דאין התינוק טפילה לסנדקות וחייב עליו חטאת ברה״ר ועסי׳ ש״ח במ״א ע״א וסימן של״א במ״א אות ה׳ וסימן רס״ו בט״ז ד׳ דע״י עכו״ם שרי והיינו למ״ד רה״ר דידן כרמלית הוי ובמ״א אות כ״ז אי״ה יבואר עוד ועמ״ש אי״ה באות ח׳: