פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב ל:ד

ונמצאו עט״ז. פסק הש״ע הם דברי הר״מ ז״ל ס״ד מה״ת הי״א וי״ב לשומרן מותר ומשמע ומורין ומוכרח הוא דאל״כ בלא לשומרן נמי שרי (עב״י) אבל הטור השמיט זה ועב״י ב׳ תירוצים א׳ ר״א במנחות ל״ו ב׳ לשמרן מותר סובר לילה לאו זמן תפילין וצריך לחלון רק לשומרן מותר ואנן קי״ל זמן תפילין ולפ״ז אין מורין כן לשומרן עוד תירץ דלשומרן לכתחלה שרי להניחם וסמך הטור אמ״ש השכים לדרך ומתירא שמא יאבדו (כ״ה ברייתא שם) והוא הטעם דשרי ולפ״ז לשומרם מותר לכתחלה להניחם אבל המחבר בס״ג נתן טעם כיון שהשכים כו׳ הא לא״ה אסור אפי׳ לשומרן ואפי׳ בינו לבין עצמו אסור ומ״ש אין מורי״ן הוא דבוק למלת לכתחלה (כפירוש הב״ח אין מורין היינו להניחם לכתחלה אבל להמחבר הפירוש אין מורין ברבים שלא לחלון):

עוד אבאר לך להניחם עליו כל הלילה מותר בינו לבין עצמו וכחכמים דרבי יעקב מנחות ל״ו א׳ ועד זמן שינה דאמרו היינו כלומר עד זמן שרוצה לישן דאז בהכרח מסירן שאסור לישן שינת קבע בהן ואפשר אפילו שינת עראי בלילה דזמן שינה הוא אסור מדינא עסי׳ מ״ד ועיין ברכות בהא דחוטפתו שינה. כן למדתי הפי׳ מתוך דברי המרדכי בה״ק אבל בתוס׳ שם ד״ה רבי יעקב כתבו דעבי. הרחק״ה טפי מדרבנן משמע דלרבנן נמי הרחקה והמחבר לא הביאו סובר דכל הפוסקים חולקים והלכה כחכמים כל הלילה א״צ לחלון וכדכתיבנא: