פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב ג:ח

ביד עט״ז. לג׳ טעמים איטר מקנח בשמאל דדיה שהוא ימין של כל אדם ולטעם ד׳ רבא שהוא בתרא אמר תורה נתנה בימין י״ל דבתר ימין דעלמא אזלי׳ ומקנח בשמאל כל אדם דהוא ימין דידה (עמ״א ח׳) וכתב דיצא לנו דין לטעמים השלשה דרשאי להראות טעמי תורה בשמאל אע״פ שמקנח בה דהא לטעם ד׳ איטר מקנח בשמאל כ״א דמין דידיה ובה מראה טעמי תורה י״ל דל״פ בזה אינך טעמים ולא מפשינן מחלוקת: וכתב למ״ש הב״י לקמן סי׳ מ״ג נכנס לבית הכסא קבוע אוחזן בימינו דלא חיישי׳ שיקנח בה דאסור לקנח בימין אלמא איטר מקנח בשמאל דידה דהוא ימין של כל אדם אפי׳ לטעם הד׳ שתורה ניתנה בימין דמ״מ גבי איטר הוה שמאל ימין וחשיב שפיר תורה בימין ולא אזלינן בתר ימין דעלמא. ולפ״ז אין ראוי להראות טעמי תורה בשמאל שמקנח בה דליכא הוכחה: והא״ר אות מ׳ פירש דיוקו דנקט אוחזן בימינו ולא בימין משמע בתר ימין דידה אזלינן ואין זה דיוק עמ״א. ול״נ דה״פ דאיכא ד׳ טעמים וספוקי מספקא לן באיטר וא״כ בהכרח איטר מקנח באיזה שירצה מחמת ספק וספק דרבנן באין ברירה אף כה״ג לקולא (ר״ל אף דודאי עובר והבן) וא״כ אמאי לא לשתמיט ולכתוב שם במ״ג דאיטר אין רשאי לאוחזן בידו כלל דחיישינן דילמא יבא לקנח וש״מ דאף לטעם ד׳ בתר ימין דידיה אזלינן ואוחזן בימינו ולפ״ז היכא דרשאי לקנח באיזה שירצה כמ״ש במ״א ח׳ אסור לאוחזן בידו ואי״ה יבואר: