פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב רפח:ג

מותר עט״ז עב״ח מזה. ומ״ש מענין ת״ח ולמחרתו י״ז בתמוז יע״ש עמ״א אות ג׳ בזה ואפילו נדר להתענות כך ימים והתענה ת״ח בשבת אין עולה הימים לשבת למ״א ועא״ר זיי״ן משמע שם דאם התענה ב׳ שבתות או ב׳ י״ט למ״ד דת״צ עולה ה״ה דיום אחד עולה לשניהן ולמ״ד ת״צ אין עולה ה״ה דתענית א׳ אין עולה לשתיהן יע״ש ופשוט די״ט שחל בשבת והתענה די ביום א׳. חלום בת״צ עולה לו א״ר זיי״ן בשם ע״ת. עמ״א תקס״ד אות א׳ ובשם של״ה דמשחלם בלילה אסור שוב לאכול ולשתות בלילה וא״ר יו״ד צידד בזה יע״ש:

אם ישן ליל שבת קודם אכילה וחלם לו ועמד יש להסתפק איך יעשה בקידוש דקיי״ל ברע״ג ס״א אין קידוש אלא במקום סעודה ואף אם אחרים אוכלים ושותים מ״מ מי שאין אוכל במקום סעודה הוא לא יצא ידי קידוש כבסימן רע״ג בט״ז אות ב׳ דאמר רבה לאביי טעימו כאן אע״ג דרבה מקדש ואכל שם הם לא יצאו בשמיעה זו אם לא אכלו שם א״כ למ״ד קידוש היום בכוס ד״ת כנראה מט״ז רע״א אות י״ט איך יבטל מקידוש היום ועמ״א א׳ שם ומיהו עונג שבת להתענות י״א ג״כ דהוי ד״ת מ״מ י״ל זה עונג לו משא״כ לבטל ק״ה ד״ת מפני ת״ח לא יתכן וגם בא״ר יו״ד צידד בזה די״ל בלילה רשאי לאכול. ואם קידש ולא אכל אף מ״ה לא יצא כנראה מתו׳ סוכה ג׳ וברכות י״א אלו היית נוהג כן לא קיימת מצות סוכה מימיך ובפתיחה כוללת אי״ה יבואר. ועמ״א תקצ״ז אות ג׳ ויראה דה״פ מהר״ם התענה וקידש קידושא רבה פ״ה על הכוס בשחרית ונתן לאחר לטעום אע״ג דאין קידוש אלא במקום סעודה אף בשחרית מ״מ מ״ה יצא ידי קידוש אף בלא סעודה וסובר דכל היכא דא״א יצא מ״ה עכ״פ ושעת הדחק הוה וע״ז כתב המ״א דקידושא רבה קיי״ל דרבנן משמע מתשובת מהר״ם דאי הוי ד״ת אין יוצא במ״ש בתפלה ועמ״א רע״א וזה שהראה שם לרס״י רע״א ואי״ה שם יבואר עוד בזה. וכאן אין להאריך ע׳ סוף הסי׳: